בת 9 עם עצבים וחוסר בטחון.
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
שלום רב. אחותי בת 9 וחצי התחילה פתאום להיות עצבנית מהרגיל, היא צורחת ובוכה מכל מילה שניה שהיא מקבלת... ומיום ליום נעשית בלתי נסבלת, היא כל הזמן בטוחה שמדברים עליה מאחורי הגב ולא מסוגלת לקבל ביקורת בונה (נניח שמבקשים ממנה בנועם להפסיק כי היא נעשתה חסרת סבלנות) לא משנה מה אנחנו מנסים לעשות זה לא עובד. היא נעשתה כאילו "חסרת בטחון" קשה לה מאוד לקבל מילים אפילו שנאמרים בצחוק והיא כל הזמן בודקת את עצמה מול "האחר". קורה שהיא לפעמים "נתקעת" - כשהיא מתעצבנת מביקורת נגיד כשמבקשים ממנה להכין שיעורים והיא לא רוצה היא מסיקה בעצמה שקראו לה עצלנית - ואז היא חוזרת שוב ושוב על השאלה למה היא עצלנית עד שהיא מקבלת תשובה שמספקת אותה (כלומר - שאומרים שהיא מושלמת אחרת היא ממשיכה לצרוח) חשוב לציין שהיא לא ביישנית או נסגרת אלא להפך היא מאוד תחרותית ואמוציונלית. לאחרונה היא מפתחת מחשבות שהיא "לא יפה" ו"שמנה" וגם כאשר מביאים לה מחמאה היא בוחנת את המחמאה טוב ואז מחליטה שקיבלה עלבון (נניח אני אומרת לה כל הכבוד על דבר שעשתה מיוזמתה היא מתעצבנת שהיא לא צריכה לקבל על זה כל הכבוד) ניסינו לדבר איתה בשקט וברוגע וניראה שהיא מבינה אבל יום למחרת הכל חוזר חלילה. מה אפשר לעשות כדי שהילדה תחזור לחייך וכדי להחזיר את השלווה הביתה?
שלום אסתר, תרשי לי להביע את התרשמותי ממך כאחות גדולה, אוהבת ודואגת. את מתארת מה שגם באוזני נשמע כמו תחושות של ערך עצמי ירוד, הבולטות במיוחד לאור אופיה התחרותי. כמובן שלא אוכל לדעת מה עומד "מאחורי" תחושות אלו, ומה תורם לקיומן באווירה המשפחתית/בית ספרית. הייתי מציעה להורייך לבדוק היטב מה עשוי לגרום לכך (או לחילופין מה חסר לה בשביל שתוכל להרגיש תחושה של ערך וביטחון עצמי), ולהתייחס לכך באופן ישיר. בנתיים כל שנותר לך הוא להיות סבלנית כלפיה, בעיקר לאור זה שאת מבינה היטב שהתנהגותה ה"מעצבנת" נובעת ככל הנראה מתחושות לא טובות שלה לגבי עצמה. בברכה, ירדן פרידון ברשף