התייעצות

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

08/03/2015 | 12:14 | מאת: אלי

שלום אנחנו הורים לשני ילדים ילדה בת 21 מערכת יחסים מצוינת וילד בן 20 חייל . יש לנו בעיה חמורה עם הילד . במשך השנים לא הצבנו מספיק גבולות ובדר"כ הוא היה מקבל את מה שהוא רוצה בלי להתאמץ. בבי"ס כל פעם שהיתה בעיה אנחנו היינו מתערבים עם מנהלת הבי"ס שיעורים פרטיים בלי הפסקה ועוד ועוד . הוא התגייס ליחידה קרבית ואחרי תקופה קצרה חיפש הנחות ועזרה עם המפקדים כדי לשפר את היציאות הביתה ואת תנאי השירות שלו . בחודשים האחרונים חלה הדרדרות רבה שנובעת בעיקרה שהוא לא מקבל מספיק כסף והוא מקבל בגבול הסביר ויכוחים על אוטו חופשי שלא תמיד ניתן . הכבוד להורים הוא אפסי ! לא פעם יש קללות שאני מתבייש להעלות אותן על הכתב ואתמול בשיא החוצפה הוא נתן אגרוף חזק לאשתי שגרם להתפרצות בכי מבחינתנו ואמרנו לו שאין לו יותר מה לחפש בבית אם הוא העז להרים יד על הורים ולדבר בשפה אלימה ביותר כלפינו . כרגע הוא בצבא ואיננו מעונינים שהוא יגיע הביתה גם מפאת חשש חלילה לאלימות נוספת. מה עושים ????????

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אלי, צר לי לשמוע שמצב הענינים הדרדר באופן הזה. כפי שאתה מתאר בכנות וברגישות רבה, מדובר כאן בקושי משותף לשני הצדדים, ושנמשך לאורך השנים - לכם להציב גבולות באופן מתאים, ולבנכם לקבל סמכות. כתוצאה מכך בנכם עדיין מתקשה לעמוד בתסכולים, לתפקד בחיי היום יום באופן עצמאי, ולהצליח לעמוד בדרישות שהחיים מציבים בפניו. עם זאת אסור לשכוח שכעת בנכם כבר "ילד גדול" והוא חצה קו מאוד ברור שאסור לכם לעבור עליו בשתיקה. מאחר ועדיין מדובר בילד שלכם, וברור שתרצו להמשיך להיות איתו בקשר, העצה שלי אליכם היא לפעול בשני מישורים. האחד הוא להודיע לו שמאחר והוא נהג באלימות כלפי אימו, הוא לא יוכל לשוב ולגור בבית, עד אשר אתם תשתכנעו שהבית יחזור להיות מקום בטוח לחיות בו (וזה כולל איומים שלו אם ישנם, אלימות מילולית, פגיעה ברכוש וכיוב'). במקביל כדאי מאוד לפנות בהקדם לטיפול משפחתי, אותו תוכלו להתחיל גם בלעדיו. מאחר ובנכם משרת בצבא, הייתי מציעה לכם לשקול את האפשרות של יצירת קשר עם מפקדיו, ולהתריע בפניהם על כך שכרגע צריך לסייע לו למצוא מקום לשהות בו. עם כל הקושי והכאב, עליכם לאזור כוח ואומץ ולפעול בנחישות. המצב הוא אכן מורכב ולא קל כרגע, אך בעיני זה עדיין לא מאוחר לשנות את פני הדברים,את היחסים בינכם וכן לסייע לבנכם לגבש אישיות תפקודית ויציבה יותר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף

09/03/2015 | 16:57 | מאת: אלי

תודה רבה על תשובתך המפורטת . במצב הנתון אשתי לא מעונינת להכיר בו יותר כילד אחרי שהוא פגע בה ואיים ברמות שלא ייאמנו עליה ועלי . לא מענין אותה כלום מבחינתו ברמות קיצוניות כי היא נפגעה בצורה מאוד קשה והוא ממש רצה לפגוע בה כך שכמעט הזמנתי אמבולנס. לדעתי לפחות בשלב זה היא לא תהיה אפילו מוכנה לשמוע על טיפול כזה או אחר אלא פשוט למנוע ממנו כניסה הביתה .אני בהחלט מבין אותה ואת הפגיעה הכ"כ קשה .יכול גם להיות שהוא שיתף את המפקדים שלו או את חברה שלו אבל לא בטוח שתאר בדיוק את מה שקרה . ממש חוסר אונים . אולי באמת אני אפנה למפקדים שלו שימצאו לו מקום לשהות בו . החשש שלי זה שזה יביא להחמרה בגילויי האלימות שלו . אני בהחלט מסכים עם אשתי שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שהוא יהיה בבית . מצב ממש לא פשוט

11/03/2015 | 17:00 | מאת: אלי

תודה שוב על התשובות המפורטות שלך.קשה לנו מאוד לתפקד השבוע מכל ההיבטים.יש מועקה עצומה גם לי וגם לאשתי.מחר אני אסמס לו שבעקבות התנהגותו אני מבקש שלא יגיע הביתה על מנת שיהיה לו ברור.כי לחיות בפחד זה לא הגיוני.יכולה להיות תגובה שלו שזה לא מענין מה אתה אומר ואני כן מגיע.זה גם אחד החששות.כמו כן אם נאפשר לו לקחת בגדים הוא יכול לסרב ולהשאר בבית.מה נעשה במקרה כזה ? מצד אחד הוא בפירוש לא צריך להיות בבית לפחות לא בתקופה הקרובה אך מצד שני להכניס רשויות ומשטרה זה גם קיצוני ואולי לא תהיה ברירה .מצב ממש על הפנים שגורם מועקה רבה

18/03/2015 | 16:18 | מאת: אלי

שלום.עברו כבר כמעט שבועיים והקשר עם הילד נותק בשלב זה.אשתי כ"כ פגועה כך שהיא ממש לא מוכנה לשמוע על התייעצות .אולי בשלב יותר מאוחר הלוואי והיא תסכים.מבחינתה היא אומרת שכאילו נהיה לה קל מיום ליום עם הנתק הזה ומבחינתי אני יותר ממבין את פגיעתה הרבה אבל הסיטואציה קורעת אותי ואני באמת כבר לא יודע מה לעשות.אם אני אלך לייעוץ לבד לא בטוח שהיא תרצה לשמוע מה אמרו לי כי הכעס הוא רב מדי.מה אפשר לעשות ?

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים