דאגת יתר

שלום רב, ביתי בת 4. ילדה מאוד מיוחדת. חברותית, יצירתית, רגישה לסביבה, סקרנית נבונה ועם חוש הומור בלתי רגיל. הגננת מאוהבת בה. אומרת לי שיש לי ילדה מושלמת. הגננת מתקדמת איתה עם החומר הלימודי וצירפה אותה לקבוצה הבוגרת. הילדה תמיד מביעה את עצמה לדברי הגננת ותמיד משתתפת במפגשים. יודעת לענות על כל השאלות, ובקיצור הילדה היא כוכבת הגן. עם כל זה שהגננת מספרת לי רק דברים טובים ואפילו מרגשים אני חווה את הילדה אחרת וזה יוצר אצלי דיסונאנס. בחוויה שלי אני חווה את ביתי כחסרת בטחון, מה שגורם לי תמיד לרצות לגונן עליה . אני תמיד דרוכה על ידה. שלא יפגעו בה, יעליבו אותה וכד. קשה לי מאוד כשמעירים לה אנשים שמא תיעלב. זה כמו אגרוף בבטן עבורי. אפילו אם זה בן משפחה שמעיר לה בטון לא נעים אבל ברור לי שאוהב אותה זה מאוד מפריע לי ואני ישר מסתכלת עליה לבחון את ההבעה שלה. מפריע לי שהילדה לא מבקשת להצטרף למשחק עם ילדים אחרים כשאני יודעת שהיא רוצה, או שהיא עומדת דקות ארוכות על יד הנדנדה ולא מבקשת להתנדנד. הכי קשה וכואב לי שהיא לא מגנה על עצמה כשילדים מכים אותה או מציקים לה. גם אם מדובר בילדים שקטנים ממנה. היא ישר פונה לגננת כשאני הייתי מאוד שמחה אם היא הייתה מעירה לילד המציקן או אפילו מכה חזרה. היא מעולם לא הכתה ילד/ה על אף שהייתי שמחה אם הייתה עושה זאת על מנת שיחששו מפניה. אני הייתי שמחה לשמוע כיצד עליי להתנהג בסיטואציות בהן הילדה חוששת, פוחדת לפנות או להעז. אני מוצאת את עצמי עושה את זה עבורה כי ליבי נקרע מבפנים על אף שאני יודע בהגיון שזה לא נכון עבורה. אני מסבירה לה שאם לא תבקש לא יבינו אותה ומעודדת אותה לנסות להתגבר על הביישנות ולעיתים רחוקות כשהיא מתגברת אז היא ממש חווה הצלחה והיא מאושרת. אני אוהבת את ביתי עד מאוד ואני רוצה להקנות לה כלים בהם תדע להשתמש בסיטואציות שונות בחיים. אני לא יודעת כיצד אוכל להעניק לה את הכלים כך שתתגבר על החשש או הביישנות ולבנות לה בטחון כביכול. האם עלי להניח לה? לא להתייחס? מה עלי לעשות? בנוסף, איך יתכן שהחוויה של הגננת ושלי מביתי הן ממש שונות בכל הקשור לבטחון העצמי שלה. האם זה המטען האישי שלי???. האם יתכן ואני משדרת לביתי שאנני סומכת עליה או שהיא חלשה ולכן כך היא מתנהגת לידי? אני מודה שאני הייתי ילדה חסרת בטחון אם כי חזקה. הוריי לא שמרו או הגנו עלי כילדה והייתי ילדה שורדת. על אף שנראיתי חזקה ומלאת בטחון כלפי חוץ בפנים לא הרגשתי כך. עברה בי המחשבה שאולי אני עושה השלכה ממני אל הילדה שלי... אני מפחדת לגרום לילדה שלי נזק ולהוריד לה את הבטחון ושתהיה עם דימוי עצמי נמוך ואני זקוקה לתובנה, הנחיה או על עצה שתעזור לי להבין כיצד עליי לנהוג על ידה אודה לכל עצה בכבוד רב אמאל'ה