שאלה בהמשך לירדן-תל אביב
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
שלום בהמשך לשאלותי כל הנושא שכתבתי עליו קרה במהלך ה-5 שנים מיום הולדתו הוא נכנס לחיינו בדיוק שסבו חלה במחלת הסרטן ובמהלך כל שנים אלו היו המריבות בין הוריו הילד גדל במסגרת משפחתית (שהיא לא ממש משפחתית) מספר חודשים ואז עברו לגור אצלי לתקופות של שנה פחות או יותר. מתוך ה-5 שנים הילד חי במחיצת אביו ואמו יחד אולי כשנה עם הפסקות כמובן. הילד הרעיף על סבו אהבה אין סופית שלדעתנו היה מאוד משמעותי להשרדותו בחיים (נפטר לפני שנה)וכמובן שקיבל כפל כפליים. הנכד הזה הוא כל עולמי , יש לי עוד שני נכדים ואליו יש לי רגש מסויים כי הוא הגיח אלינו בתקופה הכי קשה שלנו.וגם בגלל מה שהוא עבר ועדיין עובר. הוריו חשים כי הטיפול בשיחות אינו תורם לילד ואין שום שיפור בהתנהגות הילד-ההפך הוא הנכון . בנוסף המטפלת שלו יוצאת לחופשת לידה ויחליפו לו מטפלת ושוב יצטרך להתרגל למישהי חדשה (דבר שיוצר אצלו בלבול- למה כל הזמן מטפלים בו ועוזבים ) רופאת המשפחה המליצה על טיפול באומנות או רכיבה על סוסים לדעתך יכול לעזור? תודה מראש
כנראה שפספסת את תשובתי. לנוחיותך אני מעתיקה לך אותה. עם ילד בן 5 בכל מקרה הטיפול אינו נעשה דרך "שיחות" אלא באמצעים אחרים - משחק, ציור וכיוב'. אם ממילא המטפלת מתכוונת לעזוב, אז כדאי שהפעם תבדקו היטב מי יהיה המטפל הבא שלו - כולל האפשרות שלו לעבוד עם הילד לאורך זמן, המלצות, רמת הכשרה וניסיון וכיוב'. טיפול רגשי טוב יכול להתקבל על ידי מטפלים ממקצועות שונים, בינהם מטפלים באמנות, אולם כפי שאמרתי, חשוב וכדאי לערוך בדיקה יסודית לפני שמפקידים את ילדינו היקרים בידיים של מישהו אחר. כמו כן, על ההורים לקחת חלק משמעותי בטיפול, לאזור סבלנות, ולא לשבת "ולהמתין לתוצאות". לא כך עובדים הדברים. לפעמים בטיפול, המצב של הילד עובר דרך מה שנראה כמו "החמרה" כשבעצם מדובר בביטוי בולט יותר של הקושי שלפעמים נותר חבוי בפנים זמו רב מידי..צריך לעבור את "הגלים" ביחד עם הילד, תוך נכונות לספק תמיכה ולפגוש אותו היכן שהוא נמצא, כל זאת בסיוע המטפל שלו.
מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
