קשיים חברתיים רגשיים

שלום, תיארת תמונה מעט מצומצמת שבכנות אינה מאפשרת לי לחוות דעה של ממש בנוגע לרמת האקטיביות והביטחון העצמי שלו. חישבו בעצמכם, האם למשל הילד נהנה לשחק לבד? האם משחק עם ילדים בגן? האם יש לו חברים קרובים יותר? האם משתתף בפעילויות הגן? האם מקיים אינטראקציה עם חברי הגן גם אחרי שעות הגן? כל הדברים האלו מעידים גם הם על אקטיביות וביטחון עצמי - ואין לבלבל את אלו עם מופנמות. אפשר להיות מופנם ולהרגיש ביטחון וערך עצמי - אין שום סתירה בין השניים. שנית, קחו בחשבון שזריקת חול ונגיעות לא מווסתות - הם אקטים שפעוטות מבצעים כל הזמן. האם ייתכן ואלו הם בסה"כ חלק ממשחק או פעולות לא מכוונות מצד אותם פעוטות, ואתם ההורים קצת ממהרים להעלב במקום בנכם? אני מציעה לכם לשמוח על כך שיש לכם ילד שלא מחזיר באלימות, לסמוך על כך שיש גננת בסביבה שרואה הכל ושתפקידה ללמד את הילדים הפחות רגישים כיצד להיות יותר רגישים כמו הבן שלכם, ובכל מקרה הדרך להתמודד עם אלימות בכל גיל ומצב, אינה דרך החזרת אלימות (אולי גם דחיפות הן רעיון פחות טוב..). אז בקיצור, מה שנראה לכם היום כמו בעיה, מעיד דווקא על רגישות, יכולות וויסות טובות ואולי אפילו על מידה של ביטחון שכן הוא יודע שהגננת רואה הכל ומתווכת ומסייעת גם בלי שמבקש, ועל כך בהחלט יש לשבח את הגננת :) כל טוב, ירדן פרידון ברשף