איך לקרב בין האחים

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

13/06/2015 | 23:09 | מאת: אודליה

שלום! יש לי שני ילדים: ילד בן 6 וילדה בת 4. כל אחד בנפרד ילד/ה מקסימים, אבל שניהם ביחד זה פיצוץ... הם פשוט לא מסתדרים ורבים בכל רגע נתון. כל אחד רוצה מה שיש לשני גם אם הדבר שטותי ולא נחוץ, רק בשביל העקרון להשיג ולהתגרות אחד בשני. הדבר היחיד שמאחד אותם הוא כשאני ובעלי כועסים על שניהם ביחד והם יושבים בחדר ביחד. ואז באופן מפתיע הם האחים הכי טובים שיש, משחקים וצוחקים ומשתפים אחד את השני במשחק. גם אם לרגעים פורץ ויכוח קטן אני שומעת שהם מתפייסים במהירות, מה שלא קורה בדרך כלל. חבל לנו ההורים ולסבתות שקרובות, "לסבול" את המריבות ביניהם. יש לציין שהילד בעל אופי נוח ונעים, רגיש, מאוד חכם לגילו ובוגר בהבנתו. הגידול שלו מעניק לנו ההורים נחת. אופיה של הילדה חריף יותר, מאוד דעתנית ועומדת על שלה, לא וותרנית ואנחנו נאלצים להעניש ולכעוס עליה יותר. יכול להיות שזה מראה לה את ההבדל בינה לבין אחיה וגורם לה לקנאה בו כי הוא תמיד מסתובב עם התווית של הילד הטוב והמקסים. היא זקוקה להרבה יותר חיזוקים ועידוד. יש תחושה של פינוק בקול ובהתנהגות שלה והיא מאוד מתאמצת להראות לנו כמה אחיה לא בסדר כדי שהכעס יופנה אליו. בתקופה האחרונה גם האח מתאמץ להוכיח לנו שהילדה לא מתנהגת יפה. הם מלשינים אחד על השני בלי סוף ורוב הזמן עסוקים בדברים מהסוג הזה. בנוסף שניהם ביחד הופכים להיות מאוד נודניקים כשאחת הסבתות נוכחת. הם מפריעים ולא נותנים למבוגרים לדבר, רבים בקול רם כדי להפריע וצועקים אחד על השני בשביל שנתרכז בהם. התנהגות זו מתישה אותנו כהורים וגם את הסביבה. למרות זאת בהשוואה לילדים אחרים הם נחשבים לילדים טובים גם במסגרת הצהרון המשותף הם חברים טובים ואני תמיד מקבלת פידבקים חיוביים לגבי שניהם. אשמח לקבל עצות והכוונה להתמודדות מולם. יש לי תחושה לפעמים שכשלתי בתפקידי כאמא...

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אודליה, אני שומעת את הדאגה שלך וגם את רגשות האשמה. למרות שריבים בין אחים הם עניין שבד"כ קיים בכל משפחה, השאלה שעולה היא מה המינון והעוצמה של הריבים וכמובן מה המקור. במילים אחרות - אין סיבה אחת ועצה אחת שנכונה לכולם. מדברייך עולה כי הריבים בין ילדייך הם על המשאב ההורי (תשומת לב, הערכה, אהבה וכיוב') וקשור לקשר המאתגר יותר שלכם עם ביתכם. לי זה נשמע שביתך מנסה באופן נואש למצוא דרך בה היא תוכל להתקבל על ידכם ולהיות אהובה ומוערכת בדיוק כפי שהיא - דעתנית, נוכחת חריפה...כדי שזה יקרה עליכם ההורים לבדוק עמוק בתוך עצמכם מה מונע מכם את זה ומה צריך לקרות ולהשתנות - אצלכם ולא אצלה- על מנת שזה יקרה (כלומר בעמדתכם הפנימית, בסגנון ההורי שלכם מולה , לבחון מה קורה לכם מול דעתנות וכיוב'). אם תירצו להעזר בכמה פגישות הדרכת הורים לשם כך, זה עשוי להיות יעיל מאוד. אני מאמינה שכאשר ביתכם תרגיש שהיא מתקבלת ומוערכת בזכות מי שהיא ואפילו בגלל אותן תכונות בדיוק שהגדרתם כ"בעיתיות יותר", גם הצורך להתחרות באחיה עליכם, יפחת מאוד. בברכה, ירדן פרידון ברשף

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים