משחקי דימיון בגיל 7.5

אחותי בת 7.5, לומדת בכיתה א', מרבה לשחק במשחקי דימיון למיניהם. היא יכולה לדבר אל דמויות מומצאות במשך שעות- בד"כ, תוך שהיא מאנישה חפצים ורהיטים בבית (לכל חפץ יש שם, דמות ולפעמים גם סיפור חיים משלו, שהם קבועים ולא משתנים). גם כאשר מבקשים ממנה הפוגה במשחק (לצורך ארוחה/יציאה מהבית וכו'), היא לא משחררת בקלות, וממשיכה עם המשחק: "אני לא יכולה, X (הכיסא) לא מרשה לי". לציין שהמשחקים הם לא פנטזיוניים או מופרכים, אלא לקוחים מהמציאות (למשל, משחק כדורגל או שיעור בכיתה), רק שהם נעשים באופן הנ"ל. בנוסף, ברור לה שזה משחק, וכשאנחנו מקשים עם שאלות למיניהן היא עונה מפורשות: "נו, זה בכאילו". הילדה אינה נוהגת לשחק עם בובות או צעצועים בעלי דמות אדם- לא מעוניינת בכך בכלל, כך שנשארת עם הכיסאות, השולחנות והארונות :) שאלתי: עד כמה נחשב לנורמלי ותקין השימוש במשחקים כאלו בגיל האמור? האם מעיד בהכרח על חסך חברותי כלשהוא (מרבית שעות הצהריים והערב מבלה שלא בחברת ילדים)? תודה רבה.