טראומת קקי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
בני בן 2.5 לפני מספר חודשים נגמל מחיתולים. הגמילה עברה בקלות יחסית והוא התפנה יפה ושלט בצרכיו אפילו בלילה. שבוע וחצי אחרי גמילה הילד חזר מהגן והתחיל לבכות וממש לצעוק שהרגיש שיש לו קקי. לא מוכן לגשת לשירותים, לא מוכן להחליף לחיתול רק עומד במקום ומנסה למנוע מהקקי לצאת.. פעם שהיה בלי תחתונים והרגיש שיש קקי - התחיל לצרוח ולרוץ בכל הבית - כאילו בורח ממנו. מיד כינסתי את בני המשפחה הקרובים והסברתי שלא משנה איפה הוא עושה - לתת לו את החופש קודם כל להוציא את הקקי החוצה. לדבר לידו רגוע ולעודד אותו להוציא את הקקי אפילו במתן פרס בסיום. גם בגן קיבלו תדרוך ואני יודעת שהן שמות יתר תשומת לב לבני בזמן שזה קורה. השיפור שאני רואה בשבוע האחרון הוא קל. קל מאוד. בעיקר ברמת הטון של הצרחות שהפך לבכי - אבל לא ברמת הלחץ שהוא נכנס אליו.. מתי אני אוכל לראות שיפור? האם זה יחלוף או שעלינו להעזר באיש מקצוע? האם פעלתי נכון? חייבת לציין שבני ילד מאוד שמח, שובב ושאינו מגלה פחד מדבר. התנהגות מסוג זו אינה אופיינית לו. אשמח לתגובה.
שלום מיכל, כידוע גמילה הוא תהליך ולא אירוע. כמו כן לעיתים קרובות תהליך הגמילה ממתן צואה בטיטול הוא ארוך ומאתגר יותר, ולכן עליכם ההורים לגייס אורך רוח. אם קראת חומר בנושא, את בוודאי יודעת שמדברים על כל מיני סיבות לקושי להיגמל ממתן צואה בטיטול. לצורך העניין אזכיר כעת שתיים -הפחד לאבד משהו שהוא חלק ממני - מה שאולי מסביר את הלחץ וההיסטריה, וההבנה שזה משהו שכ"כ חשוב להורה, דבר שבפני עצמו מייצר אמביוולנציה בעשייה (במיוחד בגילאים אלו). תהיה הסיבה אשר תהיה, עצתי היא להמשיך באותה הדרך בה התחלתם, אולם במקום להציע פרסים נסו להתנהג באופן יותר נון שלנטי סביב הענייi (ולתדרך כך גם את הגננות). למשל כאשר מתחיל לבכות ולהתחיל לעשות קקי, פשוט לומר שאתם מבינים שזה קשה, לשהות לצידו רגע או שניים, ואז לומר משהו כמו "אוי שכחתי משהו במטבח.." ללכת, ולחזור כעבור מספר דקות. המסר המובלע צריך להיות שהקקי הוא שלו, ושזה לחלוטין עניין שלו איך, כמה ואיפה (מלבד הטיטול) הוא עושה את הקקי שלו. אני מאמינה שכאשר אתם ההורים "תשחררו" גם לבנכם הקטן יהיה קל יותר לשחרר... בהצלחה, ירדן פרידון ברשף
מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
