בן שנה ו-3, דואגת...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
שלום, בני בן השנה ו-3 נבהל בתקופה האחרונה בצורה קצת יוצאת דופן: אם מישהו נכנס בדלת הבית,רעש של כלב נובח ששומעים בתוך הבית. זה מתאפיין בקפיצות בהלה, ריצה אליי או לבעלי (תלוי מי נכנס, ומי בבית), ובפעם האחרונה שזה קרה- הוא נבהל כל כך שרץ למטבח (כנראה לחפש אותי), ושניגשתי אליו מהר ראיתי על פניו בהלה מדאיגה. אני תמיד מנסה להרגיע עם חיבוק והסבר על מה שקורה (למשל "תשמע את הכלב, אלה רק הנביחות שלו.אתה מכיר אותו"וכד'). אני חייבת לציין שהוא ילד חברותי מאוד שאוהב חיות וילדים. הרקע הוא פגות בשבוע 34 ומאז שנולד הוא איתי בבית. בכוונתנו להכניסו למסגרת לשנה הבאה. אשמח מאוד אם תענה לשאלתי, דאגתי רבה ואני ממש רוצה לעזור לו. תודה רבה.
שלום מור, רגישות יתר בקרב ילדים הנה בד"כ תופעה יותר מוכללת (גם לרעשים, גם למגע מסוג מסוים ועוד) ומאותרת ע"י ההורה כבר מגיל צעיר. כאן את מתארת תופעה מבודדת שהחלה לאחרונה, ולכן אינני בטוחה שמדובר בבעיה מהסוג הזה. אם כן אני רוצה להפנות את תשומת ליבך לכך שלמעשה הרבה שינויים נוספים, מלבד זה שאת מתארת, חלו אצל בנך לאחרונה...הוא החל ללכת, לדבר, לזהות יותר אנשים וכיוב'. התפתחות המדהימה והמהירה בגילאים אלו, יכולה לייצר עוד כל מיני תופעות, בין היתר זו שאת מתארת (או למשל פחד מזרים, רתיעה פתאומית ממקומות הומים ועוד). החדשות הטובות הן שהן בד"כ חולפות עם הזמן ודי מעצמן, אולם זה באמת מצריך מההורה איזושהי מידה של גמישות ואורך רוח, במטרה לשאת ולהכיל את השינויים שחלים מבלי להיבהל מידי. בכל אופן במקרה שלך זה נשמע שאת דווקא מאוד עוזרת לו..חיבוק, הסבר, הרגעה, זה כל מה שצריך לעשות, שוב ושוב ושוב.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף
מעריכה זאת מאוד. עוד משהו שרציתי לציין הוא שעשינו מעבר איתו מהצפון למרכז ואחרי חצי שנה במרכז חזרנו שוב לצפון. האם המעברים הללו גרמו לכך? האם העובדה שכרוך בזה המון מתח, גם מתח זוגי ומשפחתי השפיע עליו? והאם זה שהוא לא במסגרת דם השפיעה ? או שזה בעצם רק תהליך התפתחותי? אני מאוד רוצה, כמובן, שהוא יהיה בטוח יותר, אני אמא שתמיד מדרבנת ומהללת אותו ומשבחת. אבל בכל זאת נדמה לי שמשהו כאן לא מתייצב אצלו. ארצה לציין שגם בגלל הפגות הוא מתפתח קצת יותר לאט, חושש להתפתח בגלל חוסר ביטחון בגופו בגלל הפגות. אני מנסה לתת לו את כל הכלים- גם בבית ודם בפיזיו והידרותרפיה. מה בכל זאת הכי יעזור. תודה רבה רבה סליחה אם יצא ארוך מדי...
הי מור, כנראה שזה שילוב של שני הגורמים. כל מה שתיארת עשוי היה להשפיע על תחושת הביטחון והנינוחות של בנך. סביר מאוד שהילד "ספג" לתוכו משהו מהמתח שלכם בתקופה זו, ובשל רמת הבשלות הגבוהה יותר, הרגיש וזיהה היטב את כל השינויים כתוצאה מהמעברים בין הבתים. יתכן ואלו יחד תרמו לעלייה זמנית ברמת המתח שלו ובירידה בתחושת הביטחון. אבל מור, אלו הם החיים, לפעמים יש דברים שלא ניתן למנוע ואני מניחה שהייתם חייבים לעבור, ושהמתח שאתם עצמכם חשתם, היה בלתי נמנע ונשלט. אני מאמינה שעם "התייצבות הבית" על כל המשתמע מזה, והתמיכה המתמדת שלך, רבים הסיכויים שהוא יחזור בקרוב להרגיש נינוח ובטוח. לגבי הפגות והעובדה שהוא לא במסגרת- אל תשכחי שהוא איבד "זמן בטן" יקר, אבל לפחות הרוויח הרבה "זמן אמא", מה שבוודאי רק תרם לתחושת הביטחון הבסיסי בעולם, ולא להיפך. פשוט המשיכי להיות שם עבורו, מרגיעה, תומכת נענית, והשתדלי בעצמך להיות סבלנית וסובלנית לקצב הייחודי שלו.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף
מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
