ילדה שלא מרגישה אהובה

שלום, את צודקת מאוד. לגדל ילדים בצורה טובה, זה לא קל. זו משימה תובענית ולעיתים מתישה. במיוחד בעידן הזה בו רוב האימהות נדרשות לעבוד במשרות מלאות או כמעט מלאות כמוך. וכרגע זה נשמע שביתך אכן זקוקה לך יותר מכפי שאת מסוגלת להיות זמינה עבורה. לעיתים ילדים מבטאים יותר נזקקות כאשר הם לא מקבלים מספיק "זמן הורה" מאמא או מאבא. לכן אני מציעה לך לפעול בשלושה כיוונים. ראשית, לנסות להעזר בסביבה הקרובה (משפחה מורחבת, חברים) ולהקדיש לביתך זמן קבוע בלוז השבועי - שהוא זמן של שתיכן לבד. העובדה שהילד יודע שקיים זמן כזה, קבוע ושהוקדש רק לו, עשוי מאוד להרגיע. שנית, כדאי כאמור לרתום גם את האב להקדיש זמן כזה לילדה. אגב "זמן הורה" אמיתי הוא לא רק ללכת לגימבורי, שם הילד משתולל וההורה בד"כ יושב בצד עם הנייד שלו..אלה פעילות משותפת כלשהי שמערבת את שני הצדדים (להאכיל יונים בפארק, יצירה, אפילו שיחה נעימה על גלידה או בבית קפה). הדבר השלישי הוא, לנסות להיות איתה יותר גם בזמנים שאת בבית ואפילו בבית עסוקה. למשל אפשר להזמין אותה להצטרף אלייך בזמן שאת מבשלת או תולה כביסה, או כל דבר אחר בבית, ובנתיים להתעניין בה ולשוחח איתה, פשוט.. (ותסלחי לי על הדוגמאות החד גוניות..). שולחת לך כוחות ועידוד, אכן לא קלה היא דרכנו ההורים, אך התגמול יכול להיות לפעמים הדבר הכי מדהים בעולם. ירדן פרידון ברשף