בן שנתיים וחצי

שלום שירי, זה בהחלט נשמע כמו התופעות ה"רגילות" של גיל שנתיים, שלרוב מאוד קשות להורים להתמודדות. ועם כל זאת חשוב מאוד לזכור שישנה חשיבות התפתחותית רבה ל"התנגדות" המתמדת הזו שהילד מפגין. הוא מנסה לבנות נדבך חשוב בתוך עצמו ובעצם ממשיך בבניית "העצמי" שלו. הוא חותר להשיג חוויה ברורה ונפרדת יותר של עצמו (בעיקר מדמות האם ומכאן גם המאבקים הגדולים עם ההורים). דרך ההתנגדות הזו הוא יכול גם ללמוד נורמות התנהגות ומסגל לאיטו פונקציות של וויסות עצמי, ובסופו של דבר זקוק מאוד לגבולות ההוריים האמפטים שיאפשרו לו להמשיך לחקור את הסביבה כמו גם את עצמו, מתוך תחושת ביטחון. לכן התפקיד שלך בשלב הזה הוא בהחלט להעניק לו גבולות תואמים (שזה אומר להיות - הורה- נוכח ונינוח עד כמה שניתן, ולא חברה שוות זכויות), ולסגל גישה אסרטיבית אך גמישה ורגישה (למשל אם בוכה וצורח בזמן צחצוח שיניים, פשוט לומר לו שזה מה שצריך לעשות כל בוקר וכל ערב, ושעל כך אין דיון). כדאי לבחור מספר תחומים בהם הכללים והגבולות הם ברורים ועקביים (צחצוח שיניים, מקלחת, שינה) בעוד שבתחומים אחרים כדאי לאפשר חופש בחירה מירבי (כמו למשל בחירת בגדים, צעצועים, מאכלים עד כמה שאפשר וכיוב'). זה לוקח קצת זמן ללמוד ולהבין איך להתנהל מול זה, אבל תזכרי שבסופו של עניין גם השלב הזה הוא בר חלוף וכולם אבל כולם עוברים אותו (ואז יהיו לך כמה שנות מנוחה עד לגיל ההתבגרות, שזה הסבב השני של התקופה הזו..) כל טוב, ירדן פרידון ברשף.