ילדה בת 4
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
שלום, יש לי ילדה מקסימה ויפה בשם *** היא ילידת סוף אוקטובר 2011 בכורה מבין 2 (בת שנה וחצי) ***נולדה בהריון תקין/לידה רגילה ספונטנית מבחינת התפתחות הכל רגיל (ראש גדול בתור תינוקת מבחינת היקף/הליכה בגיל שנה וחצי עקב היפוטניה קלה/דיברה בגיל שנתיים וחצי) הסיבה שאני פונה אלייך היא שכרגע אינני עובדת ואני מבלה עקב חופשת הקיץ את מרבית היום עם *** (גם בעלי הוא אבא מאוד פעיל ונמצא) ואני שמה לב *** נוטה להתנהגות חוזרות כגון: בכיינות יתר מעיין הצפות רגשיות מרובות על סף דמעות תמידי/פחדים (היא כל הזמן צריכה אותי לידה קרוב מאוד ,אם לשנייה יצאתי מהרכב להביא משהו מהתא מטען היא ישר בוכה בהיסטריה/קימה שבועית בלילה מחלומות עד כדי זיעה ודפיקות לב מואצות אבל חוזרת לישון מיד לאחר שאני מרגיעה אותה) התלוננות חוזרת ונשנות על כאבי בטן (עד כדי עצירות קשה) או כאבי ברך (שקרו לה לפני חצי שנה ויותר) המציאות בבית כרגע לא קלה כי אני מרגישה שהילדה לא משוחררת. אני משתדלת מאוד לקחת אותה לגן משחקים אבל היא לא מוכנה לשחק אם אני לא לידה,או מתעקשת לחלק כיבוד לילדים כדי לרכוש אהדה. יש לה זיכרון טוב מאוד והיא נוטה לחזור על סיפורים שסיפרתי לה או שקרו כל הזמן ולהזכיר אותם בפנינו. בגן שהיא הייתה במסגרת במהלך השנה אמרו שהיא מתנהגת בסדר גמור ורק לידנו ההורים היא כביכול "מתפנקת"... אני דואגת לה מאוד כי אני מכל הלב רוצה שהיא תפרח ותהיה נינוחה. אני לא יודעת אם זה שאני נמצאת איתה מרבית היום (היא לא בקייטנה ולא נמצאת עם חוג חברים בשכונה ) עושה לה טוב או להפך רק מזיק לה.(כמו שאומרים בגן ששם היא כביכול רגועה אבל מאידך אני חוששת "לזרוק אותה למים" והיא בעצם תחווה מצוקה.) בגלל ההתנהגויות שלה יש לי חשש חזק להשאיר אותה עם קרובי משפחה או עם חברים לבד. היא הייתה אצל קלינאית תקשורות ולא אובחנה בעיה בדיבור (תואם לגילה.) ילדה שמאוד אוהבת משחקי דמיון/נוטה להכניס דברים לפה (כגון 2 אצבעות או חולצה או שיער) /עונה לעיתים בתוקפנות גם לנו ההורים וגם לזרים כגון: לא בא לי/שקט אתה וכדומה... אני פונה אליכם כאנשי מקצוע כי אני באמת לא יודעת כיצד לנהוג.... האם אלו תופעות שיעברו עקב הגיל..?.. עקב קנאה לאחותה הקטנה או האם חלילה מדובר בתמרורי אזהרה...? אני משתדלת לחבק אותה המון ולתת לה תשומת לב ועדין מרגישה קושי נפשי עבורה. אשמח למענה והכוונה.
שלום טלי, סיפקת תיאור רחב ועשיר של ביתך, וברשותך אנסה להתמקד בחלקים שלפי התרשמותי, מטרידים אותך או מצריכים התייחסות. לפני הכל אומר שהיקיצות השבועיות שאת מתארת עשויות להתרחש עקב ביעותים או סיוטים הנפוצים בקרב כ10 אחוז מהילדים, וכל מה שניתן לעשות הוא להרגיע את הילד (חיבוק, ליטוף מילים מרגיעות), להשתדל להשכיב אותו לישון לפני שהוא עייף מידי ולוודא שהוא מקבל מספיק שעות שינה ביממה. מעבר לזה אין הרבה עוד מה לעשות. כעת ברצוני להבהיר דבר מה. חשוב להבין ש"חופש גדול", עם כל הכיף וההנאה שהקונספט הזה טומן בחובו, מצריך הסתגלות מחודשת (גם של הילד וגם של ההורים) ולעיתים אף מייצר אכזבות שמגיעות עם גודל הציפיות. כעת בבת אחת המסגרת המוכרת הופרה והשתנתה, ואתן מוצאות את עצמכן יחד שעות ארוכות, נאלצות ללמוד איך "להסתדר" יחד, כשבאמתחת כל אחת מכן ככל הנראה ציפיה לזמן משותף שכולו טוב. מה שבפועל קורה הוא שלאף אחת מכן לא ממש רק "כיף וקל" ושאתן קודם כל מנסות, כל אחת בדרכה, להבין וללמוד איך הכי טוב וכדאי להיות יחד. אז אם הגננות מדווחות שבגן אין כל בעיה עם ביתך, ושה"התפנקות" מתרחשת אך ורק בנוכחות ההורים, אז ייתכן שעלייך לבחון את ההתנהלות שלך מולה ובפרט אילו מסרים את מעבירה לה - ישירים, מודעים ומודעים פחות. האם למשל ביתך "קולטת" ממך חרדה הנוגעת אליה? האם את מופעלת על ידה בקלות רבה מידי? באיזו מידה את נשאבת איתה לתוך "היסטריות" קטנות לעומת מצליחה להישאר רגועה מרגיעה והגיונית? האם קיימת אצלך אשמה על כך שאינך מספקת לה את "הכיף" שמובטח עם החופש הגדול? האם החרדה להשאירה לבד עם קרובי משפחה באמת סבירה או שביתך הקטנה מצליחה "לבלבל" אותך באופן כזה שאת מתקשה לראות אותה ואת הכוחות שכן יש לה? טלי, זה ניכר שאת משתדלת ורוצה לתת לביתך את כל הטוב שיש לך לתת, להיות רגישה וחמה כלפיה, אולם כאמור יהיה עלייך לבחון עד כמה את מתערערת ומופעלת על ידה. לתחושתי שינוי בהתנהגות שלך יביא גם רגיעה בהתנהגויות התלותיות שלה כפי שתיארת אותן, והדרכת הורים טובה תוכל לסייע לך בכך רבות. כל טוב, ירדן פרידון ברשף