חברות חד צדדית

שלום, אני בהחלט מבינה את הקושי שבלעמוד מנגד ולשמוע שהבת שלך "סובלת" בקשר הזה. ובכל זאת בעיני קשרים חברתיים, כאלה ואחרים, משרתים צרכים מסוימים. כפי שאת רואה, ביתך באיזשהו אופן כרוכה אחרי הילדה הזו וככל הנראה בכל זאת מפיקה משהו - ולנו כרגע לא ברור מה - מהקשר הזה איתה. מה שאני מציעה לך הוא לנסות לא להישאב להזדהות יתר עם ביתך, אלה להיות לצידה (שזה הבדל גדול) ולנסות להדהד ולשקף לה את הרגשות שלה כאשר היא משתפת אותך (למשל "היא באמת עשתה לך את זה? ואיך הרגשת? אז הרגשת לא נוח" וכיוב'). השתדלי לא לנקוט עמדה כזו או אחרת מולה, אלה אפשרי לרגשות ולעמדות שלה להתבהר לעצמה. באופן הזה אם היא תוכל להתתחבר לכך ש"הסבל" בקשר הזה הוא אכן קשה מנשוא עבורה, אני מאמינה שעם הזמן היא תאזור כוחות ותתרחק ממנו בעצמה. אסייג ואומר, שאם מדובר בהתעללות של ממש, ולא רק ביחס "חברי שלילי", אז יש בהחלט מקום לערב את צוות הגן ולהסתייע בהם כך שבזמן אמת יוכלו לחנך וללמד מהי התנהגות הולמת ומה אינה - בדיוק כפי שתפקידם לעשות. בברכה, ירדן פרידון ברשף