ילד בן 11

שלום לך! כבר תקופה ארוכה (מספר שנים) שבני הקטן (בן 11 בערך) מתנהג בצורה חסרת תקנה בעליל.. כל פעם שהוא לא מקבל את מה שהוא רוצה מאיתנו ההורים, הוא מתחיל בהתפרצויות זעם גדולות. העניין הוא שלא מדובר רק בבכי ובצעקות, אלא בכך שהוא מנסה להלחם בנו. ואין לו שום תקנה- הוא יכול לחסום אותנו מללכת, לנעול את הדלת של הבית ולא לתת לאף אחד לצאת, לקחת לנו את הפלאפונים ודברים אישיים, ולא אכפת לו משום דבר שאנחנו אומרים לו או עושים. כשאנחנו מאיימים להעניש אותו, הוא ממשיך להתגרות בנו ואומר "נו נראה אתכם", ובסופו של דבר כשכן מענישים אותו, הוא רק מגביר את הסצנה שלו, ונכנס עוד יותר לאמוק. הביטחון העצמי הגדול שלו גורם לו לחשוב שהוא כל יכול, ושהוא יכול להלחם בכל אחד ולנצח, למרות שפעם אחרי פעם הוא מפסיד. אנחנו כבר משתגעים בשלב הזה, ובאופן כללי יש לי לחץ דם נמוך ואני נהיית חולה כשהדברים האלה קורים (לא מצליחה להתמודד עם הלחץ שהוא גורם). זה יוצר מצב שכל המשפחה עומדת על הרגליים כשיש לו התפרצות זעם, מחשש שיקרה לנו משהו (אנחנו כבר בגיל מבוגר ולא יכולים להתמודד עם לחץ כזה בלתי פוסק). העניין הוא שגם האחים הגדולים שלו, לא מצליחים להרגיע אותו. כשמנסים לדבר איתו בהיגיון- הוא פשוט לא מקשיב. לא אכפת לו שהוא פוגע במשפחה שלו, הדבר היחיד שחשוב לו זה לקבל את מה שהוא רוצה גם אם זה במחיר שכולם נפגעים בדרך וגם הוא. וברגע שהוא נכנס למצב הזה, הוא פשוט לא מפסיק- אלא אם מקבל את מה שהוא רוצה, או אחרי שעות ארוכות, כשהוא כבר מתעייף. הבעיה היא שאחרי כמה ימים זה נרגע, ואנחנו חושבים שהוא חזר להיות ילד טוב וסולחים לו, ואז מאמינים ש"זה לא יקרה יותר". אין לנו את היכולת או את הכוח להתמודד, כל מה שניסינו כבר לא עוזר. אם זה לדבר איתו, אם זה לקבוע תור אצל פסיכולוג (הוא לא מעוניין ללכת, נלחם איתנו על זה, וירד מהמכונית בעצמו כשלקחנו אותו לשם), אם זה ללכת ליועצת הבית ספרית. הייתי רוצה עצות קונקרטיות לגבי מה אני יכולה לעשות עם הילד שירגיע אותו וימנע מאיתנו להגיע למצבים כאלה.. מה שאני כן יודעת זה שאני לא יכולה תמיד לתת לו את מה שהוא רוצה- הוא ילד ויש לו ראש של ילד והתפקיד שלי בתור אמא שלו זה לחנך אותו ולקחת עליו אחריות. אשמח לעצות בנושא