מאמינה במזל
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
יש לי בת בכיתה יא. למעשה אני מבחינה כי על פי התנהגותה והתנהלותה היא נוטה להאמין במזל ובגורל. איננה נוהגת ליטול אחריות ושליטה בדברים. תמיד מתרצת שהבעיה באחרים ולא בה. מוותרת לעצמה בקלות ולא נראה מתאמצת. ניסיתי להסביר לה שהכי קל להתלונן על אחרים ולהטיל בהם דופי אבל לקחת אחריות אישית קשה לה מאוד. כשהיא מאחרת לשיעורים למשל, כשנכשלת במבחנים (טוענת שהמבחן היה קשה), כשלא מכינה ש"ב(טוענת שהמורה לא הסבירה טוב). לדבריה גורלה לא שפר עליה. מה לעשות?
שלום נועה, הייתי מתייחסת במלוא הרצינות לדבריה של ביתך ומזמינה אותה לשוחח עימך על כך "שגורלה לא שפר עליה". ראשית כל חשוב שביתך תרגיש שיש מי שמעוניין להקשיב ולהבין את החוויה האישית שלה, גם אם היא יכולה להתבלבל בין גורל-מזל-אחריות ושליטה. זה נראה כי הייחוס החיצוני שהיא עושה (וכאן הכוונה לפירוש והבנת המצב של אדם כנובע מסיבות חיצוניות ולא פנימיות -כפי שביתך עושה) מהווה הרחקה של האפשרות להתמודד עם קשייה באופן אדפטיבי. אני מציעה שלאחר שתדברו על החוויה שלה והיא תרגיש (אבל באמת תרגיש) שהיא מובנת על ידך ושאת מבינה את המצוקה הגלומה בה, תוכלי לספר לה שיש דרכים בהן אפשר גם להשפיע - לטובה - על מה שקורה בחיים, ולבדוק אם היא תרצה להיעזר באיש מקצוע לשם כך. שנה טובה, ירדן פרידון ברשף