גמילה וחזרה לגן בת שנתיים וקצת

ביתי בת שנתיים וכמה חודשים. התחילה ללכת לגן פרטי בספטמבר שנה שעברה, אחרי שהייתה איתי בבית יותר משנה. ההסתגלות הייתה קשה מאוד, אבל לאט-לאט, לאורך השנה, עושה רושם שנפתחה והייתה שמחה. חזרה לאותו גן בספטמבר השנה. אותן גגנות, חלק גדול מהילדים שונה. הימים הראשונים עברו טוב מאוד. ואז, אחרי חופשת ראש השנה, היה לה קשה לחזור. ביקשה שוב ושוב לא ללכת לגן בבוקר, חששה מהכניסה ובכתה. במהלך חופשת סוכות התעניינה מאוד בסיר ואנחנו "קפצנו" על ההזדמנות והתחלנו בגמילה. אחרי שלושה ימים בבית של גמילה די מוצלחת ומהירה חזרה לגן. עדכנו את הגננות. כשבאתי לקחת אותה אחרה"צ רצה אליי ופרצה בבכי מר. ברור היה לי שהיה לה קשה בגן, או שעברה עליה חוויה לא נעימה. התגובה החזקה שלה הייתה יוצאת דופן. שאלתי את הגננות והן אמרו לי שלא קרה דבר. החלטתי להשאיר אותה כמה ימים בבית עד שהגמילה תכנס למסלול (בכל מקרה לאחר יומיים הייתה אמורה לצאת לחופשה נוספת). החזרה לגן אחרי תום החופשות הייתה איומה. מתחננת כל בוקר שלא ניקח אותה, בוכה. לעתים גם בוכה שכבאים לאסוף אותה אחרה"צ. כמו כן, וזה מדאיג אותי מאוד, החלה למצמץ באופן אינטנסיבי. ברור לי שנמצאת בלחץ עצום. התנהגותה בבית גם הדרדרה (כבר נכנסה מזמן לתקופת התקפי הזעם אבל בימים אלה רק הולך ומתגבר, כמו גם נטייה שלא הייתה קיימת קודם להמרות את הפה ולבדוק גבולות ולבכיינות אינסופית. ילדה לא מאושרת בעליל, בצורה לא אופיינית לה). אני מודאגת מאוד ותוהה האם מדובר בתגובה נורמלית לחזרה לגן אחרי החגים בשילוב עם המתח בגמילה (ואז האם כדאי "להקפיא" את עניין הגמילה לשלב מאוחר יותר של השנה? ראוי לציין שרק בשליש מהפעמים יוזמת בעצמה הליכה לסיר, בשאר הזמן צריך להציע לה), או שחלילה מדובר במשהו בעייתי בגן (תקרית לא נעימה עם אחת הגגנות שהשאירה עליה רושם או משהו סיסטמטי). איך אפשר לדעת? מה אפשר וכדאי לעשות? תודה