האחיין שלי נכנס למעון ומאז אני לא רגועה..
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
שלום, יש לי אחיין בן חמישה חודשים (אחיין ראשון.) אחותי הכניסה אותו למעון לפני יומיים ומאז אני לא רגועה. כשסיפרה לי שמתכוונת להכניס אותו למסגרת לקחתי את זה מאד קשה אבל לא רציתי להראות לה. אני כל הזמן דואגת שאולי לא מטפלים בו כמו שצריך / שלא מתייחסים אליו וכ'ו.. היא שלחה תמונות שלו מהגן והוא נראה כ"כ עייף וחסר חיים בהשוואה לתמונות ששולחת כשהיא מטפלת בו. אני משתגעת שבגן הם כל הזמן אומרים שהכול בסדר,זה ממש לא נראה לי אמיו. אני מטפלת בתינוקות כבר מספר שנים ואפילו הצעתי לאחותי לעזוב את העבודה שלי ולטפל בו (וזה בתמורה לשכר שמשלמת למשפחתון) ולא הסכימה. אני מרגישה שאני מגזימה אבל אני ממש מרחמת עליו שהוא במעון בגיל הזה. שתי סייעות על ארבעה עשר ילדים, זה מוגזם. היא טוענת שהכניסה אותו למעון בשביל שניהם,שקשה לה ושהוא בעצמו צריך סדר יום ואני לא יכולה לשפוט אותה אבל מה עושים עם כל התחושות האלה?
שלום איילת, תחושותייך בהחלט מובנות לי. תינוק בגיל הזה אכן זקוק למגע אישי קרוב ולהרבה חום ואהבה - ואפילו יותר מאשר מסגרת. קחי בחשבון שלמרות מה שציינת, לא בטוח שהוא לא מקבל את כל אלה במסגרת בה הוא נמצא ובכל זאת נראה לי שהאפשרות הזו אינה מניחה את דעתך. אז מה עושים כשהתחושות הן קשות? אף פעם לא קל לשאת אותן אני יודעת, אבל במקרה הזה אין לך ברירה אלה לנסות "לשחרר" ולסמוך על אחותך שהיא עשתה בחירה טובה בבחירת מעון וכמובן על האחיין שלך שמגיע עם בסיס טוב ויכולת הסתגלות. איילת, היכולת להבין ולקבל שלא הכל בחיים בשליטתנו, היא הבנה כואבת אבל גם משחררת..ועד כמה שהדבר הזה ברור לכולנו, להצליח באמת ליישם את התובנה הזו בתוך חיינו, היא עדיין משימת חיים לא פשוטה. בברכה, ירדן פרידון ברשף
הודעה יפה ומאד נגעה ללבי. תודה! איילת