ילד בן 8 - חלומות רעים עם מוטיב חוזר אלים

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

20/10/2015 | 20:06 | מאת: אולה

שלום רב, בזמן אחרון בן שלי בן 8 מספר מדי פעם על חלומות רעים שלו שמפריעים לו להירדם. בכל פעם זה מסתובב סביב זה שקורה לי ולאחים הקטנים שלו משהו רע או שהוא איך שהו גורם לזה. כמו שלבית נכנס פורץ והורג אותנו והילד עצמו קפץ מהחלון וגם נהרג או שילד הפך לענק הכחול/ירוק התעצבן על משהו ופיצץ ראש לי וצעק חזק עד שהתפוצץ ראש לאח שלו התינוק (יש לו אחות בת 5.9 ואח בן 4 חודשים). היו כבר כמה גרסאות של חלומות כאלה, המוטיב בהם אותו דבר, שקורה משהו ואנחנו נהרגים וגם לו קורה משהו. מה זה יכול להיות? מה תת מודע שלו אומר? האם הוא רוצה בכך או שזה הפחד שלו? חשוב לי לציין שכשהו מספר לי את החלומות שלו אני מקשיבה לזה בצורה הכי רגוע, ומנסה להרגיע אותו שבחלומות בכל הפוך, כלומר מנסה לא לעשות מזה עניין. אבל אצלי יש שאלות. מה זה אומר עליו? איך אפשר לעזור לו? תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אולה, את יודעת בוודאי שהניסיון לפירוש חלומות העסיק את האנושות עוד מתקופות מוקדמות ביותר בהיסטוריה - החל מניסיון לנבא את העתיד דרכן, כשבהמשך החלום הובן כתהליך נפשי המייצג את נפשו של האדם. גישות יותר מודרניות בפסיכולוגיה שמות דגש על פירוש החלום באמצעות משמעויות ספציפיות שישנם לאלמנטים העולים בחלום, עבור האדם החולם. לפיכך אני מציעה לך דווקא לפתח עם בנך שיחה על החלום, בכל אימתי שהוא מעוניין לשתף אותך - בשיחה אפשר למשל להתעניין כיצד הרגיש בחלום, בקשי ממנו לספר לך על הדמויות השונות שחלם עליהן - מי הן, מה בדיוק עשו, כיצד הרגיש ברגעים שונים בחלום, ומה היה רוצה שיקרה שלא קרה וכיוב'. התענינות וסקרנות אותנטיים שלך, יוכלו לעזור גם לך וגם לו לעשות קצת סדר בחוויה הנפשית הזו שיכולה לפעמים להיות מבלבלת ומטלטלת, ולעזור לאדם להבין קצת יותר את עצמו - את מחשבותיו ורגשותיו וגם להפיק הנאה מחווית השיתוף והקירבה שנוצרים תוך כדי. בנתיים תרשי לי להציע לך הבנה חלקית שלי, אותה אני מציעה לך לקחת בערבון מוגבל, ורק השתמשי בה כדרך אחת אפשרית להבין את בנך. את אומרת שהחלומות שלו נסובים סביב אסונות שקורים לבני משפחתו ולו, שנגרמים באשמתו או שלא באשמתו. את שואלת האם זה מבטא פחד או רצון שלו - אז קודם כל השאלות שלך הן במקום ולמעשה החלומות יכולים לתת ביטוי לשני הרגשות גם יחד. הרי רגשות תוקפניים קיימים בכולנו, וכשאנחנו מתעצבנים או מתוסכלים הם יכולים להיות מופנים כלפי הסביבה באופן מעשי או אפילו להישאר רק בראש ("אוף הלוואי שימות" וכיוב'). לפעמים רגשות מעין אלה יכולים להיות מאוד מבהילים ומעוררי אשמה כך שבנך עלול לחשוב בטעות שעצם זה שהוא חווה רגשות תוקפניים עלול באמת לגרום נזק ממשי. במקרה כזה המסר שיש להעביר לו הוא שאת יודעת שהוא מאוד אוהב את כל בני משפחתו, ושלפעמים גם אם כועסים מאוד, או לרגעים אפילו שונאים מאוד - זה בסדר ולגיטימי להרגיש ככה כי כולם מרגישים ככה לפעמים. שזה עדיין לא סותר ולא מוחק את רגשות האהבה והאיכפתיות, ושרגשות הם רק רגשות, ולא יכולים לפגוע באף אחד בשום צורה. בנתיים אני מאחלת לך שיחה מענינית עם בנך.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים