קשה לי לתת כותרת

שלום מיטל, אני מבינה את הזעזוע ואת העצב למשמע הדברים, וללא ספק יש לברר עד תום את העניין שעלה. בעיני נושא שכזה אינו סובל דיחוי ואף אינו יכול להישאר בין כותלי חדרה של היועצת. אני מציעה לך לומר ליועצת כי דבריה החמורים של ביתך מצריכים התערבות ובירור בבית וכי את מציעה שכעת תעביר לביתך את המסר שמאחר והיא מעונינת לעזור לה לשנות את פני המצב, היא מחויבת לדווח להורים (עד כמה שידוע לי מבחינה אתית יועצת או כל איש טיפול, מחוייב לומר לקטין באופן ברור כי כל הנאמר בינהם אמנם נשאר חסוי מלבד במצבים בהם יש חשד לפגיעה - ואז חלה חובת דיווח ל/הורים גורמים מתאימים). כרגע, ועם כל הקושי, אין מנוס מאשר להתייחס לדברים ישירות מול ביתך. יחד עם זאת הייתי מציעה לך לקחת יום או יומיים על מנת להירגע, לארגן את המחשבות ולהגיע לשיחה הזו מתוך מקום רגוע יותר שיאפשר לך להביע עמדה מתענינת דרכה תצליחי לשכנע את ביתך כי את באמת רוצה ומנסה להבין את רגשותיה ולסייע לה. להגיע לשיחה עימה מתוך עמדה של מואשמת/מזועזעת או מאשימה, בוודאי לא תסייע לך לברר עד תום את מניעה או צרכיה. בינך לבין עצמך וביחד עם בן זוגך, נסו לחשוב איך אתם בבית מתייחסים לכל הנושא של מבחנים וציונים, איזה מסר מועבר בעניין הזה או מה יכול לגרום לביתך להרגיש שהציפיות ממנה הן כ"כ גבוהות או לחילופין שהיא מאכזבת או מואשמת בכישלון. ייתכן כי ההקצנה של דבריה פשוט מבטאת תחושות מהסוג הזה, וצריך לבדוק כיצד ניתן לסייע לה עם זה. בהמשך, ולאחר שתבררו מולה את הדברים ותמצאו דרך לסייע לה, תוכלו גם להעביר לה מסר/את רגשותייכם ביחס לאופן בו נהגה (כאשר שיקרה ליועצת). בברכה ירדן פרידון ברשף