כשמאכילים תינוק

כל עוד הוא מוכן לפתוח את הפה ולאכול (מכפית שמגישים לו לפה) סימן שהוא עדיין רעב ואמורים להמשיך להאכיל אותו עד שהוא יתנגד ממש או מספיק שהוא מתחיל לאבד עניין באכילה ולהתרכז בסביבה כדי להבין שהוא כבר לא רעב? בעקבות ויכוח עם מישהי שטענה שכל עוד הילד פותח את הפה למרות שעסוק כבר בכלל בדברים אחרים מבחינת הפניית מבט וגירויים שמושכים את תשומת ליבו ולא מחפש אוכל יותר זה בסדר מבחינתה להמשיך לקרב את האוכל עם כפית לפיו כי בסוף הוא פותח ובולע. לי זה היה נראה שממש לא חייב להגיע לשלב שהתינוק מתנגד ממש לביס נוסף ואפשר להתחשב באובדן עניין שלו באכילה והתרכזות בדברים אחרים כאילו זה סימן שמבחינתו הרעב עבר לו והוא סיים לאכול. אין טעם להמשיך להאכיל רק כי הוא עדיין מגיב בפתיחת הפה כשמגישים לפה כפית כי כל יתר החושים ואיתותים שלו כבר לא מופנים לחווית האכילה יותר. אז איך נכון לנהוג? להתחשב בתודעה שלו שמאבדת עניין באכילה ולא מבקשת אותה יותר או להתחשב רק בגוף שמתנגד באופן פעיל לקבלת אוכל נוסף בצורה של הפניית ראש וכיווץ פנים? אשמח לתשובה. לדעתי הרגישות צריכה להיות כבר להיבט המנטלי של הילד שמאבד עניין (להבנתי אם עדיין היה רעב אז לא סביר שהיה מאבד עניין באוכל ופונה להסתקרן בדברים אחרים) ולא להסתמך רק על איתותים גופניים שכבר ממש חד משמעיים בהתנגדות שלהם להמשך אכילה. אודה לתשובה :)