לתקן את העבר

שלום, שאלתך אמיצה ונוגעת ללב כאחד. אני רוצה לומר לך שזה חשוב שאת מבינה שלדיכאון שחווית הייתה וישנה השפעה על ההתקשרות עם בנך. תובנה זו היא בעלת ערך עצום וסוללת את הדרך ליחסים טובים בינכם בהווה ובעתיד. מאידך אינני בטוחה שכל הקושי ביחסים בינכם נעוץ בעובדה שחווית דיכאון ולכן הכל "באשמתך". הילד שלך, וגם יחסיו עימו, אינם תוצר בלעדי של אותו דיכאון, ואולי חשוב שבתוך תהליך ה "ייעוץ ההורי", או אפילו בתוך טיפול פרטני משלך, תוכלי לעבד את אותם רגשות אשמה שמלווים אותך בעוצמה עד היום- כי גם לרגשות אלו, קרוב לוודאי, ישנו אפקט אקטואלי על הקשר בינך ובין בנך. לגבי טיפול פרטני עבורו. אם את מבחינה בכך שהקושי עולה בעיקר בקשר איתך, אז אני ממליצה לך בחום לגשת ביחד איתו דווקא לטיפול מסוג דיאדי (כלומר מפגשים משותפים של הורה ילד ואיש מקצוע ביחד בחדר הטיפול). מטרת הטיפול הזה היא שיפור של היחסים בין ההורה לילד בהווה תוך הארה של, ונגיעה בתכנים רבים, עמוקים וגם לא מודעים. לגבי "צלקות לכל החיים". אני חושבת שאת שואלת שאלה שלאיש אין עליה באמת תשובה. הרי את יודעת שדברים קורים לנו-לכולנו- לאורך כל החיים, ומעצבים אותנו בצורה כזו או אחרת, משאירים את חותמם, יוצרים את השפעתם והופכים אותנו למי שאנחנו. קשה לומר מה השפיע על מה, מה גרם למה-לטוב ולרע. אני מאמינה שטיפול רגיש ומסור מצידכם ההורים, כפי שברור לי שאתם מכוונים אליו, גם אם לא ישנה את ההיסטוריה, יוכל לספק לבנך תשתית טובה דיה להתמודד עם כל דבר שיבוא- עם קשיים, חסכים ומכאובים שהם בעצם וממילא מנת חלקם של כל בני האדם.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף