חסרת אונים מיואשת מהתנהגות של הילדה בת 9

שלום רב הבת שלי כמעט בת 9. מלחמה יומיומית איתה. מתחיל בבוקר שמסרבת קום מהמיטה, כי היא עייפה שלא הלכה לישון מוקדם. כמה שאנחנו מנסים לשמור על איפוק לפעמים זה לא מצליח. מנסה את כל הסבלנו והרוגע שבעולם. היום למשל נשארה במיטה ולא רצתה לקום. בכתה כי ניזכרה שבערב קראה לאבא שלה והוא לא בא. אני חייבת הייתי לצאת מהבית לעבודה והיא נשארה במיטה אך בסוף יצאה התארגנה והלכה לבית הספר.להיכנס למיקלחת זאת מלחמה, לא משנה באיזו שעה נבקש מימנה להיכנס. ביום שהיא חוזרת מיחוג אני מבקשת להיכנס להתקלח והיא פשוט לא נכנסת. אני מכניסה בכח, היא מתחילה לצרוח!! פשוט לצרוח. צאי מכאן עופי מכאן. כשאני יוצאת, היא שניה אחרי מיחוץ למקלחת. . שוב אני מכניסה בכח. לפעמים אני מכניסה אותה למקלחת עם הבגדים בכח ופותחת מים וכמובן צרחות. (לפני כמה שבועות הזמינו השכנים משטרה בגלל הצעקות). אחרי שכבר נכנסת למקלחת היא שוכחת לצאת, וכשיוצאת ואני דורשת להיכנס למיטה, שוב מילחמות. נכנסת יוצאת צורחת בטירוף. עופי לי מהחדר, אני לא שואלת אותך. לכן היא גם עייפה בבוקר. איומים על עונשים לא כל כך מפחידים ומרתיעים אתה בכלל.אני מאיימת שאוציא אותה מהחוג, שלא אתן לה לצאת מהבית. כשאני מחליטה על עונש אני לא מוותרת. יש להדגיש, כשהבת שלי מיחוץ לבית אצל משפחה, בבית הספר, בחוג, חברים שלה או של המשפחה, היא מ-ל-א-כ-ית !! אף אחד לא מאמין שזאת אותה ילדה. בחוץ היא שקטה, עדינה בקושי מדברת. מדברת בלחש. אני ביאוש, כואב לי שהמצב בבית כזה. זה גורם למלחמות גם עם בעלי . לפעמים אני מוצאת עצמי צורחת עליה דבר שאני לא יכולה לסבול. אני חסרת אונים. מסתובבת כל היום בלי מצב רוח, עם אכזבה, פשוט הילדה הזאת מכניסה אותי לחוסר מצב רוח, אני מרגישה שביגללה ממש רע לי. האם אני נוהגת נכון עם כח ועונשים? מה לעשות ??? בברכה

כמובן שמלחמה יומיומית עם שעורי הבית וארוחות. עד שבאה לאכול צריך לקרוא מלא פעמים כשאני אומרת אם לא תבואי תוך כך וכך דקות אני לא מכינה לך אוכל, כמובן שהיא צורחת. צורחת בטירוף. ואם אני רואה שזמן הארוחה נמשך בגלל משחקים שלה אני מקציבה זמן לסיום הארוחה. כשהזמן מסתיים אני לוקחת את האוכל מהשולחן, כמובן שהיא צועקת.כשהיא במחשב היא לא מתייחסת כשמבקשים לבוא לאכול או שעורים. ואני פשוט מכבה מחשב בכח ואז צרחות !!