התמודדות עם ילדה בת ארבע

שלום רב, ראשית כל אני מתנצלת על אורך המכתב אך חשוב לי שתתקבל תמונה נרחבת... אני אם לילדה מקסימה בת 4. מלידה התפתחותה הייתה תקינה ומגיל צעיר ביותר גילתה כישורים קוגניטיביים מפותחים מאוד (יכולת אבחנה וקליטה מהירה, הסקה, חשיבה לוגית ויכולת זיכרון מדהימה! ) מגיל קטן מאד התרגלה לתשומת לב רבה מהסביבה, עד גיל שנה וחצי אמי שמרה עליה ופינקה אותה, השקיעה בה רבות ולאחר מכן נכנסה לגן והתאקלמה יפה. במשך השנים הגננות ציינו כי היא ילדה חכמה, אטרקטיבית, משתפת פעולה, שמחה ורגועה. כיום היא במסגרת עד ארבע ונהנית מאד! המצב המשפחתי יציב, בעלי ואני טיפוסים שמחים והאירה בבית רגועה. אנו מעניקים לה הרבה חום ואהבה ואוהבים אותה מאד. מצבנו הכלכלי בסדר, לילדה יש חדר גדול ומשחקים רבים. וכעת לבעיה... ברוב התחומים (לבוש, אכילה וכדומה) היא מגלה עצמאות רבה אך אינה יודעת להעסיק את עצמה כלל. ברגע שאיני מתעסקת איתה היא ממש מאבדת כל רסן. מציקה ומנדנדת ומגלה חוסר אונים מוחלט. אני אוהבת לשחק יחד ולהשתעשע יחד (משחק משותף, יצירה, סיפור לפחות אחד ביום) אך איני יכולה להיות צמודה אליה כל הזמן והיא אינה מאפשרת רגע מנוחה. אני מרגישה כי זה עובר את גבול הטעם הטוב ובטוחה כי המצב מצריך שינוי. ניסיתי מספר אסטרטגיות ללא הצלחה. התחלתי לשחק איתה והסברתי לה מראש כי בעוד כך וכך קוביות/ ציורים אני אפנה לעיסוקיי ואני סומכת עליה שהיא תדע להמשיך לבד/ הכנו מבצע וכו. אך ללא הועיל. לאחר מספר ניסיונות שכשלו ומתוך ייאוש איימתי עליה כי ילדה שלא יודעת לשחק לא צריכה כל כך הרבה משחקים וכדאי שנתרום אותם לילדים אחרים...בחופשות המצב מחריף וגורם לתסכול רב ואווירה שלילית. חשוב לי לציין כי התנהגות תלותית זו באה לידי ביטוי רק כאשר אנחנו בבית לבד, כאשר היא מתארחת/ מארחת חברים איני מעניינת אותה כלל. בעלי גם כן מסכים איתי בנוגע לחומרת המצב הוא לא נמצא בבית בדרך כלל אחרהצ כך שאינו מתמודד עם זה. אשמח מאד לקבל עצות כיצד להתמודד