יחס של תינוק בן שנה וחודש לסבתא שלו
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
שלום, הבן שלי בן שנה וחודש (ילד חמוד וחברותי) לא מסתדר עם אמא שלי. כשהיה תינוק קטן היא טיפלה בו הרבה ועזרה לי והייתה גורם משמעותי. כאשר הגיע לסביבות גיל 8-9 חודשים החל בשינוי יחס כלפיה. לא מסכים שהיא תטפל בו (תרים אותו / תשחק / תאכיל / תרדים/ תחליף לו). בתקופת הקיץ בו אימי שמרה עליו לבד הוא בכה מאוד כשעזבנו אותו איתה אבל אחרי כמה דקות ובלית ברירה היה איתה בסדר. לעומת זאת הוא מאוד מאוד קשור לאבא שלי, כל פעם שהוא מגיע הוא שמח מאוד, וכבר לא מתעניין בי או בבעלי אלא רק סבא. לאחרונה ההורים שלי באים כל הזמן ביחד. הוא פשוט לא מוכן להיות איתה בכלל ורק עם סבא. לוקח לה דברים מהיד ונותן לסבא (חיתול / מגבת / בקבוק / אוכל) לאנשים אחרים, גם כשפוגש לראשונה מסכים ללכת ואליה לא (רואה אותה כמה פעמים בשבוע) היא כמובן אוהבת אותו מאוד ומטפלת בו מדהים אך מתוסכלת מאוד. כואב לנו מאוד והמצב כבר לא נסבל. איך ניתן למצוא פתרון לקרב ביניהם ולגרום לכך שהוא יסכים שתטפל בו ויאהב אותה ?
שלום ניקי, אז קודם כל דעו שאתם לא לבד..אני פעמים שומעת על מצבים בהם מבוגרים נעלבים מהתנהגויות של ילדים, פעוטות ואפילו תינוקות.אולי יהיה לכם יותר קל "לא להעלב", אם הייתם יודעים שתגובות כאלה לעיתים עולות אצל קטנטנים (העדפה/רתיעה פתאומית מדמות כזו או אחרת ושינויים תדירים כאלה). לפעמים קשה לדעת מה הסיבה והאמת היא שזה גם לא כ"כ חשוב..נסו להתייחס אל הדברים כאל עוד שלב בהתפתחות של תינוקכם, ולנסות לקבל את ההתנהגות שלו בסבלנות ובסובלנות, אני אישית מבטיחה לכם שזה יעבור לו בקרוב. אני מציעה לסבתא להמשיך להגיע ולהיות נוכחת בחייו באופן חיובי, לא חייבים כרגע לעשות יותר מידי כאמור, פשוט להיות- ולנסות להיות חיוביים מקבלים וסבלניים. בברכה, ירדן פרידון ברשף