תינוק רתחן ומתוסכל.................
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
שלום, אני מקווה שתוכלו לענות לי על השאלה (או להפנות אותי למקום אחר אם לא): אני אמא לתינוק ראשון בן 5.5 חודשים. לאחרונה התחיל להתהפך מהגב לבטן ולהכניס מכל הבא ליד לפה אף יותר ממקודם. הוא מגיע למצב של תסכול מאוד גדול כאשר אינו מצליח להכניס לפה את הצעצועים בדיוק בצורה שבה הוא רוצה. זה קורה כל פעם שמשחק ומאוד מהר, לפעמים תוך דקה מרגע שהתחיל. הוא בוכה וצועק וממש "זורק" את עצמו. אני לא יודעת איפה עובר הקו הדק בין תמיכה ומתן עזרה לבין מתן עצמאות, כלומר כמה ומתי לעזור לו ולנחם אותו ולהסתכן בכך שלא יתקדם בכוחות עצמו, וכמה ומתי לתת לו להתמודד בעצמו... תודה רבה מראש :)
שלום, את צודקת בכך שמידה של תסכול היא טובה על מנת להתפתח ולהתקדם, אבל כאן מילת המפתח - מידה. על פי תיאורך זה נשמע שכדאי לך להתערב ולסייע לבנך להשיג את מבוקשו, ולא לחכות שיגיע לרמה גבוהה של תסכול ואף ייאוש. בגילאים האלה כדאי להתייחס לכל פעולה כמורכבת מחלקיקים רבים של תתי פעולות. אם הוא רוצה להכניס חפץ לפה למשל, הוא צריך קודם לזהות אותו בעזרת עיניו, לאחר מכן להתקדם לעברו, להושיט יד, לפתוח את אגרופיו, לכוון לחפץ ולהצליח לאחוז בו, לקרב את החפץ לפיו ולאחר מכן לסובב אותו באופן שיצליח להיכנס לפה. יש כאן המון שלבים! וזיכרי כי כל היכולות של בנך כרגע מאוד מוגבלות. לפי התיאור שנתת, בנך מצליח לעבור כברת דרך ארוכה מאוד בדרך למטרתו בכוחות עצמו, ואת בהחלט יכולה לעזור לו בשלבים האחרונים (וגם לפני..). כמו כן תיאוריות רבות בפסיכולוגיה גורסות כי בשלבים המוקדמים לא קיימת יישות פסיכולוגית שנקראת תינוק, אלא רק הדיאדה תינוק-אם. במובן הזה חשוב ואף רצוי שהוא יוכל להרגיש אותך כשלוחה שלו, וככל שתסייעי לו להשיג את מבוקשו, ולא להגיע למצבי תסכול גבוהים, כך הוא יוכל לבנות תחושת מסוגלות מאחר וייחס את ההישגים, גם אם הושגו בעזרתך, לעצמו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
