undefined

שלום ירדן, ביתי הבכורה היא תכף בת 5 והיא ילדה חמה, לבבית, בוגרת, עצמאית ונבונה. לאחרונה אני חשה כי אני פוגעת בה שלא במתכוון. לאחורנה אני שמה לב לשינוי בהתנהגות שלה ובריחוק שנוצר אצלי אליה בעקבות ההתנהגות שלה וה מטריד אותי וכואב לי. אני מרגישה מאוד חסרת אונים וחסרת כלים מולה. מפחיד אותי שזה יכול להתדרדר ואני רוצה לעבוד על זה עכשיו. אני חד הורית ל-2 ומאוד חשוב לי לגדל את ילדיי בצורה הטובה ביותר שאני יכולה ובשימת דגש על אהבה, קבלה, משפחתיות ושמחה. כמה נקודות שמטרידות אותי: 1. אני מרגישה שאני עושה השלכה מחווית הילדות שלי על הבת שלי על אף שאני יודעת בהיגיון שהיא שונה לחלוטין ממני, בעלת אופי שונה וכד'. אני מגוננת עליה יותר מידי ולעיתים נותנת לה להתמודד לבד כשהיא אולי צריכה אותי(לא מוצאת את האיזון) דואגת לה, לוחצת עליה ללמוד ולהצטיין(והיא כבר כמעט יודעת לקרוא) וכל זה מהמקומות הכואבים שלי כילדה בינונית, לא יפה ולא אהובה. האבסורד הוא שהבת שלי היא יפיפייה אמיתית ומבריקה. הדבר היחיד שמפריע לי זה העובדה שהיא מלאה.(זה משפיע עלי) אני כל הזמן על המשמר ודרוכה כשזה נוגע אליה. לפעמים אני מרגישה שההתנהגות שלי כלפיה פוגעת בה מלהיות מי שהיא ולמרות שהדבר האחרון שאני רוצה זה שתהיה כמו שאני הייתי בגילה, לשם אני באמצע מובילה אותה. לעומתה, כשזה נוגע לאחיה הקטן אני יותר משוחחרת, בטוחה ורגועה ויש לי יותר מקום לחוש רגשות של אהבה וקרבה אליו. אני מאוד רוצה לשנות את ההסתכלות שלי כלפי ביתי. בא לי לראות אותה ממקום אובייקטיבי ונקי ולאפשר להיות מי וכל מה שהיא רוצה להיות. אני לא יודעת איך אפשר לעשות זאת ללא טיפול שאיני מסוגלת לאפשר לעצמי.אשמח לעצות או כלים ליישום. 2. הילדה לאחרונה מתחילה באימוץ התנהגות בכיינית ונוטה לכעוס הרבה. מצד אחד אני שמחה שהיא בוכה ומוציאה את הכאב החוצה אבל מצד שני אני חושבת לעצמי מה עובר עליה? מה אני מחמיצה? אני מאוד רוצה לעזור לה להתמודד עם הכעסים שלה בצורה טובה. 3. אני מרגישה שקשה לי לגלות כלפיה אמפטיה כאשר שתינו כועסות ודווקא היא זו שבאה אליי לחבק אותי במקום שאני אבוא אליה. אני כמובן מחבקת אותה ומנשקת אותה אבל מרגישה שזה דבר שהיה צריך להגיע ממני עם שיחה לצד זה. זה משהו שאני משתדלת לעבוד עליו אבל זה מרגיש לי לא טבעי לעשות, למה?