ילד בן 3 שלא מקשיב לי

היי ירדן, בני בן 3. הוא לא מקשיב לי ולא לגננות בגן. מידי פעם, הגננת פונה אליי ומעירה לי שהילד מטפס על גדרות ומקומות מסוכנים, לא מקשיב לה בכלל, זורק צעצועים לכל עבר וגם על ילדים אחרים. אני חווה את אותם דברים גם בבית. יש בקרים שהוא קם בקריזה. לא רוצה ללכת לגן. לא רוצה להתלבש. הבוקר הלבשתי אותו בכוח, והוא הסיר את הנעליים והבגדים מעליו. התרחקתי להתארגן בעצמי ועזבתי אותו ככה בוכה. שאלתי אותו מה הוא רוצה? אמר שאלביש אותו. אמרתי קח את הבגדים וחכה לי בחדר. כשאסיים אני, אלביש אותך. וכך היה. אתמול היינו בחנות צעצועים, וכשסירבתי לקנות את הצעצוע השלישי, הוא סירב לצאת ממנה. לקחתי אותו על ידיי והוא משך את שיערותיי בחוזקה. ליד האנשים שאחד מהם צחק. איך אני מנחילה אצלו מרות והקשבה לי ולממונים עליו? אציין שאני אם יחידנית ואין דמות גברית שתיקח קצת מהסמכות ההורית.. תודה

כך זה כל הזמן. אני מוצאת עצמי מתווכחת ונאבקת איתו על כמעט כל דבר הכי קטן. דוגמאות נוספות: 1. יצאנו מהגן היום ורציתי ללכת הבייתה כי היה קצת גשום. הילד התעקש ללכת לגינת משחקים קטנה. לא רציתי אבל התרציתי. שיחק קצת וביקשתי שנחזור הבייתה. ניכנס לרכב. הוא התנגד, השתולל בתוך הרכב, לא רצה לשבת בכסא שלו. התיישב בכסא הנהג ושיחק עם ההגה. הוא צוחק עליי. עד שהתחלתי במאבקי כוח. זה עלול להגיע גם למכות. הוא פשוט לא מקשיב לי!! 2. שעת ערב, אני מבקשת להלביש לו פיג'מה. שוב הוא סוחב את עצמו ולא רוצה לבוא. מתעקש על גופייה שנמצאת בכביסה. לא משתף פעולה. יצאתי משליטה וצרחתי. הוא בכה והלבשתי אותו. תוך שהוא מושך את החולצה מעליו. אחרי הבכי ליטפתי אותו והוא נשכב עלי. הסברתי לו יפה שאני אוהבת אותו ואני רוצה שיקשיב לי. שהמאבקים האלה לא נעימים לי. הוא הסתכל עליי במבט ממזרי מחייך קצת. אני לא יודעת אם הוא מבין את המשמעות של מילותיי.. ממש קשה לי איתו :(