בן שנתיים ו9 כועס

שלום אודליה, להיות הורה בפעם הראשונה לילד בן שלוש זה לא דבר קל. בגיל הזה ילדים הם כבר לא תינוקות קטנים, הם יודעים לדבר, להתבטא, להביע את עצמם יתר טוב, ומאידך הם עדיין בשלב התפתחותי מאוד מאוד ראשוני. חשוב להבין שילד שהוא עוד לא בן שלוש, לא פועל מתוך מחשבה תחילה, ובכלל הפונקציות החשיבתיות רחוקות מלהיות מפותחות, כך שלייחס לו כוונתיות במעשיו, להעניש אותו, לאיים עליו או לגרום לו "לשבת ולחשוב" על מעשיו בחדר, כולם אינם מתאימים כאן, חסרי כל תועלת ואף דינם תמיד להקצין את המצב. ילדים בני שלוש מביעים את עצמם לרוב באופן גולמי, ומתנהלים באופן שעדיין אינו מווסת, כך שהם זקוקים לסיוע רב של הוריהם במשימה זו (וויסות רגשי, התמודדות עם תסכולים, הבעה עצמית בדרכים שונות). לצד זה חשוב להתנהל באופן עניני מול התנהגויות שברצונכם להכחיד ולא לתת להן תשומת לב כזו שרק תגביר את הישנותם. אז לגבי מה שתיארת. ראשית אני מסכימה איתך שצמיחת שן ככל הנראה מקשה על בנך להתנהל באופן נינוח, וצריך להתייחס לכך בתקופה הקרובה ולהיות מוכנים להיות יותר סבלניים כלפיו, ולסייע לו להרגיע את אי הנוחות שכרוכה בזה. שנית, בוודאי שכאשר נעיר ילד או אפילו מבוגר באמצע השינה, תחושת אי הנוחות ואולי אפילו ה"עצבים" יגברו, ובמצבים כאלה צריך בראש ובראשונה לעזור לילדכם להירגע (על ידי חיבוק, מגע, מילים טובות) ובוודאי שלא ניתן לדרוש ממנו לעבור מייד לסדר היום (להיות מוכן להתלבש מהר ולצאת לדרך איתכם). אני ממליצה לכם בחום להשכיל יותר באשר ליכולות הקוגניטיביות והרגשיות של ילדים בני שלוש, על ידי קריאה של ספרים או אפילו לגשת להדרכת הורים, זה יעזור לכם מאוד להבין את בנכם, להתמודד עם החלקים המאוד לא קלים האלה שמאפיינים את הגיל הזה, ולהיות עבורו באופן המיטיב ביותר. בברכה, ירדן פרידון ברשף