ביתי מתקשה למצוא חברים בחצר

שלום אור, אף פעם לא קל לשמוע את ילדינו מספרים כאלה מין סיפורים..זה מיד לוקח אותנו המבוגרים למקומות האישיים שלנו שיודעים ומכירים מכאובי דחייה למינהם לאורך החיים..חשוב שתזכרי שביתך בסה"כ במצב טוב -היא מסתדרת בגן, היא משחקת עם ילדים בהפסקה (אולי לא בדיוק אלה שהיא רוצה אבל היא לא לבד), והיא מקיימת אנטראקציות חברתיות אחה"צ. זה גם מצוין שאתן משוחחות ושהיא מרגישה שהיא יכולה לשתף אותך. כרגע מה שאני מציעה לך הוא פשוט להקשיב לה הקשבה אמפטית כלומר- להקשיב למה שהיא מספרת לך, להקשיב לאיך היא מרגישה ופשוט לתת אישור ותוקף לרגשות שלה - דבר שבטווח הארוך יחזק את הביטחון העצמי שלה יותר מכל משחק חברתי עם ילד כזה או אחר. המשמעות היא כמובן גם להניח בצד את העצות (נדמה לי שכבר יש לה "שק כלים" לא קטן בהקשר הזה), אלה רק להקשיב לה ולגרום לה להרגיש שאת מבינה את נקודת המבט שלה. כרגע אני מתרשמת שאין צורך בהתערבות נוספת מעבר לזה. נסי לסמוך עליה שהיא תצליח להסתדר ולשדר לה את הביטחון הזה, וזה אומר גם להיות מסוגלת לקחת מרחק רגשי מסוים מהדברים ולהשתדל לא "לערבב" את החוויות הרגשיות שלך עם החוויות הרגשיות שלה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף