קינאה אצל בת שנה וארבע
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
שלום, בתי בת שנה ו-4, (בת יחידה), דעתנית וחכמה מאוד. לפני מספר חודשים החלה להגיב בקנאה כאשר אביה נוגע בי (מחבק, מנשק, מניח יד). היא רוטנת ומתעצבנת, מזיזה לו את היד. אנחנו מנסים לשתף אותה גם בחיבוקים אבל עדיין מתעצבנת אם יש קירבה ביננו. לאחרונה החלה להתעצבן באותו האופן מול אימי ואחותי (לעיתים בסופי שבוע ישנה בבית הורי ואימי מטפלת בה) במידה ואחותי מתקרבת לאימי היא בוכה ומתעצבנת. עד למצב שהיא אינה מוכנה שאחותי תתקרב גם אליה ולא מוכנה לשחק איתה. הצעתי שתשחק איתה ללא נוכחות אימי וזה שיפר את המצב, אך עדיין נראה שיש שם כעס או חשש. הנחתי שהיא מרגישה שיש איום על דמות המטפל העיקרית (אצלנו- אני, במשפחת הורי- אימי) ולכן מגיבה כך. במקביל בגן החלה לבכות כשילד לוקח צעצוע ששיחקה איתו והם מתקשים להרגיעה. לרוב פותרים את הבעיה בכך שנותנים לה את הצעצוע בחזרה. השאלה כיצד עלינו להתנהג בסיטואציות שתיארתי? וגם בגן? תודה!
שלום יעל, ההתנהגות שתיארת מאוד מאפיינת את הגיל בו היא נמצאת, היא מבטאת רכושנות ומלווה בחרדה. היא במיוחד מתחזקת כאשר רגילים לשהות יותר במחיצת דמות כזו או אחרת (למשל יותר איתך מאשר עם האב, ויותר עם הסבתא מאשר עם הדודה). זה ייקח עוד כמה חודשים טובים עד שהעניין יפסיק להטריד אותה, ואני מציעה לכם להתייחס לזה כאל עוד שלב התפתחותי. במקביל מציעה שהאב יבלה איתה יותר זמן לבד, כדי שתוכל לחזק את ההתקשרות איתו. מעבר לכך במצבים עצמם, פשוט נסו להרגיע אותה דרך חיבוק וליטוף, לומר לה שאתם אוהבים אותה ולנסות להרגיע את החרדה. כמו כן אין צורך להיות הפגנתיים מידי עם ההתנהגות הזו (כלומר להפגין קירבה לידה באופן מכוון) ומאידך אין צורך להימנע מלנהוג כך, פשוט היו טבעיים סביב זה וכפי שאמרתי, הרגיעו את החרדה כמיטב יכולתכם בכל פעם שעולה. בברכה, ירדן פרידו ברשף