בגרות רגשית בגיל 5 וחצי

שלום רב. בני בן 5 וחצי, בבית הוא מאוד בוגר, עצמאי, ממושמע, מקשיב, עוזר וממש קל איתו. לעומת זאת השנה בגן התחלתי לשמוע הרבה תגובות מהגננת שהוא לא מספיק בוגר רגשית, שהוא עקשן, שקשה לו אם הוא לא בטוח בעצמו אז הוא לא יבצע את המסימה שידרשו מימנו, ושהו מתנגד. היום היינו בטיפת חלב בבדיקה אחרונה לגיל 5, והוא שיתף פעולה עד שביקשו מימנו משהו שהוא לא כל כך הצליח ישר, וברגע שזה קרה, הוא נצמד אליי ואמר שהוא לא יודע ולא רוצה לנסות. אחרי כמה דקות הוא רק השתכנע ועשה את מה שביקשו. האחות אמרה שמבחינה אנטלגנטית, התפתחות החשיבה ובצורה שהוא מדבר הוא על גבול הגאונות, אבל רגשית הוא לא בוגר. חשוב לי לציין שאני בהריון כרגע, וזה קצת משפיע אליו, (אני שמתי לב בפרידה בגן, הוא רוצה ללוות אותי. נפרד בלי בכי, אבל מבקש עוד כמה דקות איתי). מכולם אני שומעת (גננת ואחות ) שהם לא בטוחים אם זה עניין של אופי אצלו או בגרות רגשית, אני ממש לא בעד להשאיר אותו עוד שנה בגן. איך אני יכולה לעזור/לחזק אותו, על מנת לשפר את הקושי הרגשי? האם לפנות לפסיכולוג? או לפנות להדרכת הורים? האם להתחייס לזה בצורה כלשהי? או לההפך לתת לו לגדול ולעזוב אותו בשקט? הוא ילד מאוד חברותי וכל הילדים אוהבים אותו אם זה בחוג או בגן. אני רק רוצה שלא יהיה לו יותר מדי קשה בבית הספר. איך ניתן לעזור לו בנדון?

בבית בתחילת שנה היו מקרים שהוא היה ממש "מתבאס" כשלא מצליח לכתוב איזה אות, או לבצע תרגיל כלשהו והסברתי לו שלא תמיד מצליחים, ואני מעודדת אותו כן לעשות ולנסות , והוא היה מנסה ובסוף מצליח, והיום הוא לא מתנגד בבית לכלום, הוא מנסה עד שהוא מצליח. בגלל זה קשה לי בבית לעבוד איתו על משהו כי בבית הוא עושה מה שמבקשים ודורשים מימנו ללא התנגדויות. אפילו אם הוא רואה טלויזיה ואני אומרת לו לכבות ולבוא לעבוד קצת על מספרים וחוברות, הוא ללא כעס, וללא התנגדות ישר מכבה ובא.