פוביה אצל פעוט בן שנתיים

שלום, לפני כשלושה חודשים, בני בן ה 2.1 ראה פסל חי בקניון. מאז הוא אינו מפסיק לבכות "אין בובה", כל פעם שצועדים בכיוון הקניון (כן גם 3 חודשים אחרי) הוא בוכה ומבקש ללכת הביתה, מצביע לכיוון השני של הקניון ומתחיל לבכות ללא הפסקה "אין בובה". ניסיתי לדבר איתו ולהסביר שאין לו מה לדאוג, שאני שומרת עליו, שהפסל לא יכול לעשות דבר, אבל הוא לא מפסיק לבכות. זה מגיע למצב שלפני כמה ימים הוא בכה מתוך שינה "אין בובה" היום ניסיתי ללכת לכיוון הקניון ואחרי 5 דק' הליכה בכיוון הוא התחיל לבכות הביתה ולהגיד "לא לשם, אין בובה". אני ממש לא יודעת כיצד להתמודד עם הבעיה, אשמח להצעות.

תודה על התשובה. מאז שכתבתי עברו כ- 3 שבועות וזה עדיין לא נרגע. אנחנו לא הולכים לקניון הזה מאז , אני אומרת לו שאין בובה ושאין מה לדאוג ושאימא נמצאת שם בשבילו נכוןשזה דועך אבל לא פסק לגמרי. לאחרונה ראינו ליצנים והסברתי לו שמדובר באנשים בתחפושת - הוא לא נבהל מזה. כשהוא דיבר על הבובה ואמר אין בובה- ניסיתי להסביר לו שמדובר באיש בתחפושת ואין מה לדאוג . מאז הוא אומר איש בתחפושת וחוזר על זה, מדהים איך שהפחד לא עובר לו. כדי לחזק את כל זה, אחי שם בחצרו (וכן אני יודעת שזה נשמע קצת פסיכי), ראש של בובת ראווה (כמו שיש בחלונות ראווה) והפך אותה לעציץ. אני לא שמתי לב לזה עד לרגע שבני נבהל והתחיל לזוז בפחד וכשהוא ראה את זה הסברתי לו שזו כלום, זה בובה מפלסטיק , זה לא מפחיד ולא כלום. מאז הוא לא מעיז לעבור באזור הזה בחצר של אחי וחוזר על המילים "בובה פלסטיק". אני מבינה שזה צריך לעבור מתישהו אבל מתי? חוצמזה שבקרוב יהיה ליד הבית שלנו פסטיבל של "פסלים חיים" ונכון שאפשר לא לעבור שם אבל זה יהיה די קשה כי זה ממש לידנו - אני לא יודעת איך הוא ישרוד את זה. מה עוד אפשר לעשות כדי לעזור לו? תודה