תינוק בן שנה ושמונה שלא מוכן להתקרב לאביו

שלום מתן, אתה אולי יודע בעצמך שאבות או גברים בכלל (מתנצלת מראש על הסטריאוטיפ), לא מאוד משתפים בינהם חוויות מההורות שלהם, אבל מה שאתה מתאר הוא מצב מאוד רווח בקרב אבות, מהסיבה הפשוטה שתינוקות נקשרים ונוח להם יותר בחברת מי שנמצא עימם זמן רב יותר, ומה לעשות שבחברה שלנו המצב הוא כזה שבסופו של יום, האבות רואים ומטפלים בתינוקות פחות זמן בנטו (ואל תתפסו אותי במילה, אני מדברת באופן כללי). אז התגבוה של תינוקך אלייך מעידה על כך שהכל בסדר איתו..שהתינוק שלך בריא, נורמאלי ופשוט מעדיף להיות עם מי שיותר מוכר לו ברמה הפיזית, זה הכל (וזה בהחלט יכול היה להיות האמא במצב הפוך). יותר מזה, אם תמשיך להיות כפי שאתה, נוכח ככל יכולתך, נכון ומוכן לקחת חלק פעיל בחייו, המצב בוודאות ישתנה בעתיד, אני מניחה שסביב גיל שנתיים -שנתיים וחצי תוך התמתנות התגובות עם הזמן (הנה, אני גם מגדת עתידות לפעמים :). אז מתן, נסה לא לקחת ללב, לא להעלב, לא להיפגע, אלא לנסות לקבל את המצב כמצב טבעי ונורמאלי שישתנה בעתיד. מה שאני בכל זאת מציעה לך לעשות בשלב זה הוא להמשיך לחזור מוקדם, ולנסות לתקשר איתו בנועם, אבל - יותר מרחוק. למשל להיות נוכח לצד אישתך כשהיא מטפלת בו, ליצור איתו קשר עין נעים, לחייך אליו, להצחיק אותו. לגעת בו עם בובה, או צעצוע פרוותי שאוהב. כשהיא עושה לו אמבטיה למשל או מחתלת אותו, היה שם גם, נעים ושמח להיות איתו, מבלי לנסות לקחת אותו אלייך או להתעקש לשחק איתו לבד. כשאתה נדרש לטפל בו בעצמך, עשה זאת גם אם הוא בוכה, תוך שאתה משתדל בכל מאודך לא להעלב (חשוב מאוד), ולהרגיע אותו שתיכף אמא תחזור ושבנתיים אתה איתו שומר עליו ודואג לו(כן, רצוי לדבר אליו את זה). זה בסדר שכרגע התקשורת בינכם תהיה קצת יותר מרחוק. תזכור שההתנהגות של בנך בסה"כ מאותתת על הצורך שלו להרגיש בטוח, ולהרגיש בטוח כרגע זה בחברת הדמויות הקרובות שמטפלות בו. עם הזמן, כאשר העצמאות שלו תתפתח, והוא יתחיל לחפש קשרים קצת יותר רחוק מ"בסיס האם", זה יהיה השלב בו תוכלו להתקרב אליו יותר, וככל שתצליח לשמור על קור רוח ולא להעלב, כך השלב הזה יגיע מוקדם יותר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044

הי מתן, ראשית אודה לליאת על תשובתה הנהדרת. יחד עם זאת אסייג ואומר שייתכן ודווקא הקירבה שבנך קולט, בינך לבין אימו, היא זו שמעוררת את זעמו ואת ה"דחייה" כלפייך. מעין רכושנות ילדותית שכזו. בכל מקרה, כפי שאמרתי, במצבים מסוימים עם ילדים, כל החוכמה היא לא להיות חכם מידי, ולא לקחת ללב. היה רגוע ובטוח שהמצב ישתנה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 052387304