ילדה בת 4.5 שתלטנית....

שלום לרה, בגיל 4.5 רוב אם לא כל הילדים, מי יותר מי פחות, עדיין זקוקים לסיוע מהגדולים כדי ללמוד את העולם החברתי, הבין אישי, התנהגויות מקובלות, נורמות וכיוב'. בשלב הזה הדרך הכי טובה לעשות זאת היא דרך אינטראקציה ישירה איתה בזמן אמת, ופחות להסביר לה דברים על מצבים אחרים שהתרחשו בזמנים אחרים. כמו כן זה חשוב שאתם ההורים לוקחים את הזמן לשחק איתה ומשתדלים להפוך את הזמן הזה לזמן למידה, אבל נראה שאתם צריכים לשכלל קצת את ה"שיטות" שלכם (וכמה פגישות ייעוץ בהחלט יכולות לעזור). אז אפשר למשל ביחד איתה להחליט מראש מי מתחיל, או מי לוקח תפקיד מסוים. אפשר להחליט מראש שבכל פעם שמחליפים משחק, מישהו אחר בוחר אותו וכיוב'.החלטות כאלה שנעשות באופן משותף ומראש, ומהוות תנאי למשחק, לפעמים מתקבלות יותר בהבנה ויעזרו לה להתארגן טוב יותר לחלוקה ושיתוף. אם היא מרמה, אז אפשר להזכיר ש"אלו לא הכללים", ולהמשיך לשחק כרגיל. לא חייבים לשבור את הכלים, אבל יש חשיבות אפילו רק לציון העובדה הזו בפניה. אם בשלב מסוים התגובות שלה מקצינות כפי שתיארת, אפשר פשוט לומר בשקט ובבהירות שככה לא נעים לכם לשחק ולסגת, וזאת גם אם הבכי שלה מתגבר. חשוב מאוד שתישארו עקביים, נינוחים, בוודאי לא לכעוס עליה או לנזוף בה, אלה דרך התנהגות עקבית וברורה שלכם תוכלו לעזור לה לראות שהמחאות שלה לא מקנות לה שום רווח ולהיפך,רק גורמות לה להפסיד את ההנאה המשותפת איתכם. תזכרו שכמו תמיד, שם המשחק הוא עקביות. במקביל, הייתי מציעה לכם לבחון כיצד אפשר להגדיל את זמן ההורים איתה, זמן שבו אתם פשוט מבלים איתה, מטיילים, מדברים, ונמנעים מהמוקשים האלה באותם זמנים. כדאי גם להגדיל את תחומי האחריות שלה היכן שיכולה להיות עוד יותר עצמאית או אפילו היכן שיכולה להיות לכם לעזר (במקלחת, בזמן התלבשות, סידור שולחן אוכל וכו') וכך לחזק את תחושת הביטחון העצמי שלה, המסוגלות ויכולת התרומה והנתינה - כולם חשובים מאוד לפיתוח תחושת עצמי טובה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף