עזראה דחופה- כבר מיואשת

שלום שירי, תינוקות ופעוטות, כמו מבוגרים, נבדלים זה מזה במזגם, בצרכים שלהם וכיוב'. העניין הוא שכאשר אנחנו הורים לילדים שהם קצת יותר מאתגרים עבורנו ושונים מאיתנו או מהציפייה שלנו לגבי איך ילד /תינוק/פעוט צריך להיות, אז מתחילים הקשיים. אני מתרשמת שהאתגר שלכם כרגע הוא כיצד להענות לצרכיו באופן טוב יותר במטרה להרגיע את התסכול והמתח שמתעורר אצלו ביום ובלילה. אם למשל הוא זקוק שירימו אותו אז צריך לבחון כיצד אפשר לספק מענה לצורך המתעורר באותו רגע לרגיעה/נחמה/גירוי/חום. אם הוא מבקש משהו שלא ניתן לתת לו, צריך לבדוק למה בדיוק הוא זקוק או לחילופין כיצד להרגיע את הכעס/תסכול שעולה בעקבות ה-לא- שלכם. בנוסף, ילדים בגיל הזה לא יכולים להעסיק את עצמם לבד, מלבד במצבים שיש אישזהו גירוי נקודתי שמסקרן אותם ומעורר את ענינים, ובשלב זה התפקיד של ההורים לספק לילדם בדיוק את הגירוי הזה. ילדים בגיל הזה עדיין זקוקים לנוכחות קרובה(!) אמפטית, מכילה ושומרת של הוריהם (בעיקר שלהם ופחות של דמויות מטפלות אחרות)- ביום ובלילה. איך אומרים - הורות זה לא גן של שושנים..אם תירצו, מספר מצומצם של פגישות הדרכת הורים יוכל לסייע לכם להבין טוב יותר את השלב ההתפתחותי בו בנכם נמצא וכיצד להענות לצרכיו היחודיים בצורה המיטבית, ובאופן שגם יתאים לסגנון ההורות שלכם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף