בת 4 צורחת ובוכה בבית ללא שליטה

שלום מורן, אני אישית נוטה לחשוב שהתנהגויות כאלה דורשות מאיתנו ההורים חשיבה מעמיקה על ילדינו. אני לא מאמינה באף אחת מהשיטות האלה שציינת ככזו שעומדת בפני עצמה - התעלמות, כעס, ענישה. כפי שאת נוכחת לראות בעצמך-זה לא עובד. הבת שלך נשמעת מאוד לחוצה, מוצפת, מתוסכלת, וזה שההתנהגות הזו אינה עולה בגן, לא בהכרח מצביעה על כך שאין לה קשיים בגן - למשל אולי היא מתאפקת שם כל היום ו"משחררת" בבית? אז בתור התחלה הייתי מציעה לך להפגין אמפטיה עמוקה אליה ברגע שהיא מאבדת עשתונות "אני שומעת שמאוד קשה לך עכשיו להפסיק לראות טלוויזיה - את מאוד רוצה וצריכה את זה עכשיו נכון?" בקשי תגובה ממנה, תדאגי לקבל אישור על כך שהיא רואה שאת מבינה אותה. לאחר מכן המשיכי ואימרי, אני מצטערת אבל כרגע אני צריכה לכבות את הטלוויזיה, אנחנו צריכים להתחיל להתארגן עכשיו.." ואפשר להציע חיבוק ולהפגין הזדהות עם הקושי שלה. ייתכן שהיא תמשיך למחות ולכעוס, אבל אני מאמינה שאם היא באמת תרגיש שאת מבינה אותה ורואה את המצוקה שלה, התקף הזעם יהיה חלש וקצר יותר. כל מטרתה הוא להראות לך שמשהו קשה לה, ושהיא במצוקה, אפילו יותר מאשר לקבל את אותו הדבר עליו היא לכאורה נלחמת באותו הרגע. מעבר לזה, הקדישו מחשבה למה שזה לא יהיה שמטריד את ביתכם. אולי היא זקוקה ליותר תשומת לב, זמן איכות איתכם ההורים, אולי משהו קשה לה בגן..חישבו עליה, וכמובן כשתבינו מה הצורך שלה, פעלו כדי להענות לו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044