לדעת להפסיד בכבוד בגיל 5 וחצי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
שלום. בני בן 5 וחצי שנה, ילד חכם מאוד, עצמאי, חברותי, עוזר, ממש ילד טוב.הוא עולה לכיתה א', והשנה יצא ככה שהוא בגן חובה חדש. הבחנתי לאחרונה שמאוד קשה לו עם עצמו להתמודד עם הפסדים. זה לא קורה בבית הרבה כי בתחילת המשחק אנחנו עוברים על הכללים ומשום מה הוא מרגיש "בטוח" להפסיד במשחק לי לאבא שלו. אבל כשזה קורה בגן הוא מתחיל לבכות. זה לא בכי היסטרי, והוא ממש מנסה להסתיר את זה ואומנם המצב נרגע אחרי שניה וחצי, אבל אני ממש רואה שקשה לו עם עצמו. הוא גם הרבה בוחר לשחק במשחקים שינצח מראש או עם ילדים שיפסידו לו במשחק. השנה אין לי שום שיתוף פעולה עם הגנן, (זה גן חובה חדשץץ לפני כן היה בגן אחר ) כי הגישה של הגנן שונה, והוא בגישה של פשוט להשאיר ילדים עוד שנה נוספת בגן שיהיה להם כיף. האם יש משהו שאני יכולה לעשות כדי לעזור לילד להתמודד בסיטואציות של הפסד במשחקים עם ילדים, כדי שלא יתרגש כל כך מהפסדים במיוחד בבית הספר שנה הבאה?
שלום אלכסנדרה, קודם כל בואי נסכים שבנך מתמודד עם הפסדים בצורה טובה. הוא אמנם "מתבאס", לא נהנה מזה, קצת נעלב/בוכה (ובינינו מי נהנה להפסיד?), אבל מצליח להגיע לאיזון יחסית מהר ולהמשיך הלאה. עד כאן ההתנהלות היא נורמטיבית, טבעית וסבירה. אני חושבת שהדגש הוא על איך לעזור לו להתמודד טוב יותר ברמה הרגשית עם הפסדים. אז כאן ילדים כמוהו יכולים לפעמים להראות נטיה לפרפקציוניזם, צורך להתבלט, להוכיח את עצמם, "התמכרות" מסוימת להתפעלות ולמחיאות כפיים שמקבלים בבית, תחרות מסוימת מול אח או או דמות בולטת אחרת וכיוב'. לכן כדאי להקדיש מחשבה למה מאילו משפיע עליו ולחזק אותו בכיוון המתאים. אם תרצי את מוזמנת להעלות עוד מחשבות לפורום ואנסה לסייע בהתאם להשערותייך. בברכה, ירדן פרידון ברשף