אמא דחוייה ואבא נארץ..

שלום רב, ילד שלי בן 3 מאוד נבון וחכם . עד גיל שנתיים הייתי איתו בבית מתוך בחירה. היחסים בנינו היו מצויינים. כשאבא היה חוזר מהעבודה לרוב בני רצה לשחק רק איתו ולא רצה בקרבתי כל כך. חשבתי שזה לגטימי כי הוא מתגעגע אליו מכיוון שלא ראה רוב היום. כיום הוא במסגרת כמעט שנה ואני יצאתי לשוק העבודה. כאשר הוא חוזר מהגן לרוב אני מנסה להמציא פעילות חדשה שיהיה לו כיף, קונה לא מעט מתנות ובגדים (אפילו על חשבון לקנות משהו לעצמי), אני מנסה להיות סבלנית לילד אפילו שהוא מתנהג לא טוב ולהיות שם בשבילו. לעתים אני מוצאת את עצמי מגינה ורבה עם בעלי על כך שהוא צועק על הילד ועושה "ברוגז" ולא מדבר איתו כאשר ילד לא מתנהג טוב. ואז הילד צריך להתחנן לתשומת לב אך הוא מפנה לילד עורף. לעתים בעלי אינו סבלני כלפי הילד ואינו מבין את צרכיו וחושב שהילד מפונק ומופקר. ולמרות כל זה בני בוחר יותר להיות בקרבת אבא מאשר בקרבתי. הוא אינו מעוניין שנשחק כולנו ביחד אלא רק אבא, לרוב משכיב אותו בעלי כי הוא לא מעוניין שישכיב אותו, והכלל באופן כללי הכל רק אבא .. למרות שאמא מנסה... בבוקר הוא מתעורר וישר מחפש את אבא ואם אבא בעבודה אז יהיה הכי מר.. אני לא יודעת מה אני לא עושה נכון.. למה אני נדחקת לאחור.. אין בי קנאה אלא רק תסכול ועצב.. זה נותן לי הרגשה שכמה שיותר באבא יהיה פחות רגיש כלי הבן ויותר יצעק כך הבן יותר נמשך אליו. תודה .