פעוט רגיש מאוד והתמודדות

שלום אודה על מענה מקצועי, כמו שאני עוקבת בפורום, ומקווה לקבל מעט הבנה בנושא. בני בן כמעט שנתיים. ילד עליז, חייכן, שמח, טוב לב. מאוד מאוד מאוד רגיש, ולא כמניפולציה. למשל- כשתינוק בוכה בסביבתו- הוא בוכה איתו. כשקוראים בספר שהאריה בכה- הוא נהיה עגמומי וכמעט בוכה כשהוא עוש המשהו אסור כמו למשל לשחק במים בשירותים ואני מבקשת בטון פסקני מרחוק להפסיק, הוא רץ אליי בוכה ורוצה שארים אותו. אם מוכרת בחנות אומרת לו אפילו בחיוך אסור להכניס לפה - הוא כמעט בוכה לא רק זה אלא שעד לפני כמה חודשים הוא כל כך אהב והיה חברותי לכולם ובחודשים האחרונים *רק עם בני גילו* הוא חששן, בוכה, מסרב להתקרב, ילד מגיע בגינה למתקן שהו אנמצא בו, הוא נסוג, ואפילו ראיתי שהוא קופא במקום הוא אחד משני תאומים ודווקא את אחיו הוא קורע בשריטות ונראה שכאילו מאהבה, שהו אלא מתייחס לזה שאחיו בוכה בכי קורע לב. שאלותיי: - איך מתנהלים עם ילדון רגיש כזה? כל אמירה פסקנית ובטח טון צועק כשאני עצבנית - אני נרגישה שהוא מתפרק, שזה מתקבל אצלו בחוסר פרופורציה והוא זועק לעזרה שארים אותו וארגיע. לצערי אני בעצמי עייפםה ועצבנית לפעמים ולא יכולה תמיד נ לנקוט בטון יציב ורגוע בבקהש להפסיק משהו. שנית, איך להגיב כשהוא עם בני גילו זרים, להתערב, להגיד הוא חמוד ורוצה לשחק איתך, או מה? ואיך להגיב כשמוכרת למשל אומרת לו אסור או פויה, מבחינתה בנחמדות.. אני מיד אומרת אל תגידי לו את זה, אצלנו אני אל אומרת הרבה לא וכאלה, והי אמתנצלת בפניו ומלטפת או שלפעמים זה לא אפשרי. ואחרון, היחס שלו לאחיו, הוא קורע אותו, אחיו מלא בשריטות. מה עושים? תודות!

תודה רבה לך. פישטת את הדברים ומקווה שאצליח ליישם. לבי מפגשים עם ילדים אחרים, הבנתי שגם חלק מהחששות שלו זה כי הם אל נפגשים הרבה עם ילדים אחרים (הוא ואחיו התאום). הם גדלים בבית. השבוע הגברתי אתהמינונים ואנחנו יוצאים לגינה בשעות שיש ילדים. שמתי לב שהוא כן ניגש לאחרים יותר ועם חלק משחק בשמחה גדולה. אבל יש מקומות שקשה לו מאוד. למשל חוטפים לו צעצוע- הוא בוכה.בכאב. או שהוא נמצא במתקן וילד אחר בא - הוא מפנה לו את המקום מיד. אני מצידי כשאני לידו אז אני אומרת לו אפשר ביחד, ומסבירה לו שהנה אפשר להיות על המתקן ביחד. או שאפשר לקחת חזרה את הצעצוע. אני יודעת שאמורים אל להתערב אבל אני רמגישה שהוא כן זקוק לי. מה נכון לעשות? חייבת לציין שלפעמים לא נעים לי להתערב, למשל, ילד לקח לו צעצוע מהיד (ששייך לכולם במשחקייה), לא נעים לי לקחת המילד חזרה, מצד שני הבן שלי בוכה ומרגיש עוול ומצפה ממני לעזרה. או שהילד שלי מתוק כזה, מיד נותן צעצועים משלו ומיד אדיב, ולא תמיד משיבים לו חזרה ובכלל אני לא רוצה שהו איבין שהדרך לאחרים היא בויתור. שיחשוב קודם על מה שטוב לו ונעים לו ואחכ על הסביבה. גם הוא וגם אחיו בכלל לא אגוצנטריים, באמת. אולי לאחרונה התחילו לריב על צעצועים (גיל שנתיים) אבל גם זה לא דומיננטי. ואני רוצה לחזק אצלו בעיקר שירגיש בטוח לשחק! להנות! בלי לחשבן ולהסס ולחשוב פעמיים כשיש ילד אחר באזור. אני חוששת שזה משהו שהעבתרי לו ממני. כי מפגשים עם ילדים אחרים בפארק מכניסים אותי למתח רב. , ולכן המפגשים עם ילדים אחרים דלילים יחסית. אני במתח כל כך גבוה במילא מזה שאני צריכה להשגיח על שני פעוטות בני כשנתיים ועל מתקנים שונים וכשמעורבים עוד ילדים אני בכלל בסטרס שלא יפגעו בהם שלא ידחפו, שלא יקחו להם משהו מהיד, של א יביאו צעצוע שהילדים שלי ירצו ויתחיל בכי (קרה לפנייומיים, בכי היסטרי של שניהם שרצו יחד לעלות על אופניים של ילדה (שדווקא היתה בסדר עם זה), אבל שניהם צורחים כלאחד מכיוון שני. בכי שנגמר בזה שניתקתי את שניהם מהאופניים ובגללש הם חזרו אליהם שוב- והכנסתי אותם בכח לעגלה והלכנו משם, שזה קלקל את כל החוויה). בקיצור, אשמח להנחייה מה לעשות באינטראקציות שלהם עם ילדים אחרים. גם מול עצמי וגם בין הילדים שלי לאחרים. תודה רבה אלה