דכדוך מתמשך אצל ילדה בת 6.5
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
הי ירדן אשמח להתייעץ. בתי בת 6.5 לפני עלייה לכיתה א. ילדה מאד נבונה עם יכולות אמפתיה ורגישות לסביבה מאד נדירות לגילה. מגיל צעיר אפשר לומר שהיא לא טיפוס שתמיד שמח ונהנה מהחיים..עם להסתכל על הרצף התנהגותה נורמלית עם נטייה לפיקים כלפי מטה. לרוב חווה מעברים בצורה קצת יותר קשה - כעת למשל בכתה השבוע בכי עצוב ואמיתי מעצם סיום הגן והחשש המלווה את העלייה לכיתה א. הסברנו לה שזה בסדר והגיוני שהיא חוששת ושזה באמת עצוב להיפרד מהגן אבל ניסינו לייצר נקודות אור חיוביות. לאחרונה התקפי הבכי צפופים יותר והיא יודעת לבטא לפעמים שהיא בוכה ללא סיבה ממשית אבל שהיא איננה מצליחה להפסיק את הבכי. לפעמים זה קורה לה מקנאה לאחיה הקטן ולפעמים מסיבות שהיא יודעת שהם אינן מוצדקות ולכן טוענת שהיא לא מצליחה להפסיק והיא לא יודעת למה היא בוכה. התופעות מוכרות לי יותר מגיל ההתבגרות אבל מכיוון שהיא כזה רגישה ומודעת לכל הנעשה סביבה אני חוששת שהיא לוקחת דברים מעט קשה מידי. היא יודעת להנות מחוויות ולשמוח (למרות שגם אז לא תצא מגדרה) אוכלת באופן רגיל ואוהבת לשחק עם חברים ולבד. אני תוהה כמה אני צריכה לחשוש וכמה אני צריכה להתחיל לתחקר את הנושא או שזה טבעי גם בגיל הזה ואנחנו פשוט צריכים להכיל את הכאב שלה גם ללא סיבה נראת לעין. אני קצת חוששת שהדכדוך הוא לא דיכאון וגילה הצעיר מפחיד אותי מאד. אשמח להמלצות מה עליי לעשות תודה רבה דיקלה
שלום דיקלה, מאחר ואינני מכירה אתכם ואת המשפחה, את הנסיבות לתוכן גדלה, את היחסים המורחבים במשפחה ועוד ועוד, קשה יהיה לי להתייחס לסיבות ולדרכי פעולה. אני בהחלט מציעה להתייעץ עם פסיכולוג קליני של ילדים ולשקול אפשרות של טיפול עבורה. מניסיוני ילדים כאלה בהחלט יכולים להפיק תועלת רבה מעצם זה שיש להם מקום אחד בעולם שהוא כולו שלהם, בתוכו הם יכולים לגלות לעבד ולהכיר יותר מקרוב את הרגשות שלהם. הדרכת הורים אחת לשבוע תסייע לכם ההורים להבין יותר את עולמה הפנימי ואת האופן בו היא זקוקה לכם. בברכה, ירדן פרידון ברשף