קשיים במשפחה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
שלום ירדן אומנם אני כבר ילדה גדולה.. (40) אך מתקשה במערכת היחסים מול אימי ומול המשפחה (2 אחים, אבי נפטר) אשמח לשמוע את דעתך, מקווה שזה בסדר. . אני גרה לבד, מפרנסת את עצמי, לא נעזרת במשפחה בכלל (כלכלית אין מסוגלות), לומדת לתואר נוסף, עובדת במשרה מלאה, מחפשת זוגיות ומנסה לעשות דברים חשובים בעיני שלא עשיתי מסיבות רבות בגיל צעיר יותר. אני נלחמת ונאבקת להשיג כל דבר בחיי, שום דבר לא בא לי בקלות (מוגבלות כלכלית ועוד). תפיסותי לאורך השנים השתנו, עזבתי את בית ההורים תרתי משמע, כלומר פיזית אך גם שיניתי דפוסים שגדלתי עליהם שכן הבנתי שהם חוסמים אותי בכל מיני תחומים. משפחתי רואה בי חריגה ומורדת בדפוסי המשפחה שחונכתי. לצערי כולם באותה תפיסה שאותה "מנהיגה" אימי ואם אני לא נוהגת לפי הציפיות אני נענשת וליתר דיוק, מנודה . אף אחד לא מתקשר אלי, אף אחד לא מגיע לבקר. אני מתאמצת להגיע לפחות פעם פעמיים בשבוע לביקור אך רוב הזמן כועסים עלי ומתלוננים תלונות רבות. האוירה לא נעימה מבחינתי רוב הזמן. אין תקשורת ושיח טבעיים ורגילים. יש הרבה ציפיות ממני אך שום ציפייה ממני לא מתמלאת בצד שני כלפיי. וכשאני אומרת להם שהם לא יכולים לדרוש ממני כל כך הרבה כשהם לא פועלים כך התשובה שאני אשמה , זה בגלל ההתנהגות שלי. למרות שאני זאת שמתאמצת לבוא לביקור, אני זו שמתקשרת לשאול מה נשמע ורוב הזמן מסננים אותי .מצפים ממני לשתף בכל דבר, למשל בכל פעם שאני יוצאת לדייט (בהתחלה שיתפתי ואז אמרתי שאני כבר גדולה מספיק ואחראית מספיק ושאשתף כשיהיה דייט רציני שימשיך לאורך זמן אך זה לא מקובל) למרות שאותי כמעט ולא משתפים ולא מעדכנים בכל מה שקורה (מהסיבה שאם אני רוצה לדעת אני צריכה לבוא יותר). אם הלכתי לרופא ולא שיתפתי מראש שאני מתכננת ללכת כעסו מאוד עד כדי כך שהתעלמו ממני והלכו למרות שעמדתי וניסיתי לשוחח איתם. אני מרגישה , לאחר ניסיונות רבים לאורך הרבה זמן, שאין שום דרך שתספק אותם. תמיד אני נתפסת כלא מספיק בסדר , תמיד יש סיבה לכעוס עלי כי אני שונה ופועלת באופן שונה במגוון נושאים. אני בסדר, רק כשאני מבטלת את חיי לטובת המשפחה. אני מצידי מנסה לשלב את הכל ביחד, זה קשה לי מאוד, ואמרתי זאת אך אין הבנה מצידם. אני כועסת מאוד על התנהגותם שנמשכת הרבה זמן, אני נמצאת כרגע בתקופה לחוצה מאוד של מבחנים ועבודות ועוד כל מיני דברים מטרידים, ולכן החלטתי לא להתקשר ולא להגיע לביקור עד שירגע לי הלחץ אך ידוע לי שגם זה טריגר לכעס רב מצידם כלפי (אף אחד לא יצר ולא יצור איתי קשר אם אני לא אזום, כבר חלפו כשבועיים ). אם אני מגיעה לביקור לפי יכולתי אז אני ננזפת שזה לא מספיק, ושאני לא דואגת ולא אכפת לי מהם. אם אני לא מגיעה זה לא בסדר. הם מצפים לדרך מסויימת וכל דרך אחרת היא לא מקובלת ושלילית. אין להם יכולת לכבד את דרכי ורצונותי ורגשותי. נגמרו לי כל הדרכים להתנהל במערכת היחסים הזו. אני לא רואה כיצד אפשר לנהל תקשורת עם משפחה כשרק צד אחד מנסה לתקשר והשאר לא עושים שום ניסיון לתקשורת ולו בסיסית ביותר. אין שום נכונות מצידם לפנות לגורם מקצועי. פעמים רבות ציינתי כי אני לא כופה דבר על אף אחד, כל אחד פועל לפי אמונתו וכך גם אני. אני לא מסוגלת להכיל יותר כעסים ותלונות וציפיות מוגזמות במיוחד כשאין הדדיות אפילו מינימלית. אך מאידך אני לא דוגלת בניתוק קשרים משפחתיים. אשמח לשמוע את חוות דעתך והמלצותייך. תודה רבה.
הי נטע, את אכן "ילדה גדולה" אבל כפי שאת מספרת, התקדמות הגיל אינה מתירה את הקשרים המשפחתיים (וגם טוב שכך) וגם לא פוטרת אותנו מבעיות משפחתיות. אז ראשית אני רוצה לומר לך שאני באמת שמחה לשמוע שהצלחת לייצר נפרדות פיזית ממשפחתך - את עברת לגור בבית משלך, את מכלכלת את עצמך, מצליחה להגשים את השאיפות שלך, וזה נשמע שכל זאת משיגה במו ידייך וללא תמיכה מצד משפחתך. על כל זה מגיע לך כל הכבוד! יחד עם זאת נטע, להצליח להשיג נפרדות רגשית מהמשפחה, היא משימה מורכבת הרבה הרבה יותר, וזה נשמע לי שזוהי המשימה העיקרית שצריכה לעמוד לפנייך בשלב זה בחייך. אין ספק שלמרות העזיבה שלך את הבית, את עדיין מושקעת מאוד בכל מה שקורה במשפחתך ומושפעת עמוקות מהטענות והתלונות שמופנות כלפייך. הרבה מהמשאבים הרגשיים שלך מושקעים שם ואני מאמינה שזה גם מקשה עלייך להצליח לקיים קשרים משמעותיים ואינטימיים "בחוץ" (כמו זוגיות למשל). את יודעת נטע, כאשר החוץ לא רוצה ובעיקר לא יכול להשתנות, הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות, בהנחה שאין רצון לנתק קשר (ואני לחלוטין מבינה ותומכת בך בעניין הזה) הוא לשנות את הגישה והעמדה שלנו ביחס למה שקרה בחוץ, ואז גם הרגשות שלנו אל מול מה שקורה, יוכלו להיות הרבה פחות טעונים ועוצמתיים. המשמעות של זה עבורך היא כאמור - השגת נפרדות רגשית ממשפחתך, ואני בהחלט מציעה לך להעזר בטיפול רגשי לצורך כך. כמו כן העברת המשאבים הנפשיים שלך ממשפחתך אל עבר יצירת קשרים משמעותיים מחוץ למשפחה - בפרט קשר זוגי משמעותי, תוכל גם כן לעזור לך להעביר את כובד המשקל הרגשי ממשפחתך אל עבר הקשר החדש שתרקמי, אולם כמו במעגל קסמים, קיים סיכוי שכל עוד לא תצליחי לייצר נפרדות רגשית מספקת ממשפחתך - את תתקשי לקיים קשר זוגי משמעותי. נטע, כואב ועצוב לשמוע שכך משפחתך מתייחסת אלייך, ולא רואה את כל הכוחות המדהימים שלך. זה כ"כ עצוב וקשה שזה ממש מצריך איזשהו תהליך התאבלות על החסך הגדול הזה, גם בשביל שתצליחי בסופו לקבל אותם כפי שהם ולהיות פחות מושפעת מהטענות שלהם. כפי שאמרתי, אני מציעה לך בחום להעזר בליווי רגשי לצורך כך, ואני גם חושבת שזה מגיע לך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044
ירדן כל כך נכון כתבת. הרבה אנרגיה אני משקיעה בכל הסיפור המשפחתי. אנרגיה שחשובה לי למטרות נוספות.... זמן רב אני מנסה, להתעלם מתלונות, לא להגיב וכו' אבל האוירה הטעונה והמורכבת מותירה אותי בתחושה לא נעימה, רוב הזמן. אז כנראה שאכשהו צריך להתמקד במטרות החשובות. הקושי הזוגי נובע מעוד סיבה שאני מתחילה להבין אותה... ומקווה ל"שחרר" גם אותה. כמובן שזה לא מיידי כמו רוב התהליכים הנפשיים.. תודה רבה על תשובתך! נטע
מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
