שאלה על בני בן 10 חודשים וחמותי..

הי רביד, אפשר לדבר הרבה על שיטות הסבתא למינהן..ולמי מאיתנו אין "סבתא" ששומרת על הנכד..ובינינו- איזה מזל שיש סבתא וסבא! לפעמים אין ברירה אלא לאפשר את "דרך הסבתא"- שהיא בעצם מוגבלת בזמן וגם באפקט על הילד ו"להתנחם בכך" שאצלינו בבית אנחנו ננהג כמו שאנחנו רואים לנכון, ושאלו הן ההשפעות המעצבות והמשמעותיות ביותר שהילד סופג. עכשיו לעניין עצמו, אני נוטה מאוד להסכים עם כל מה שאתה אומר. אני חושבת שההתרגעות של בנך נוכח תגובת הסבתא נובעת מכך שבאופן מסוים, הסבתא מבטאת אמפטיה לכל מה שקורה לו. כלומר היא מראה לו שהיא מבינה שמשהו כאב לו/עצבן אותו ע"י כך שמכה בחפץ, היא מראה לו שהיא יודעת מה הדבר/חפץ שגרם לו לאי נעימות, והיא מראה לו שהיא פועלת בנידון. את כל אלה אפשר לעשות בלי האקט של המכות. למשל אם נופל ומקבל מכה מהשולחן אפשר לומר: אוי, זה כואב - כואב ביד (לגעת ביד), לא נעים/מעצבן כ"כ לקבל מכה מהשולחן (בטון עצבני אם התעצבן, או רך אם בוכה) - ולגעת בשולחן. ככה הכל קורה רק מינוס המסר האלים.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044