שאלה לגבי אשתי ללא אם וטיפולה בילדינו

הי ירון, אתייחס לשאלתך בשני חלקים. ראשית, התאומים עדיין מאוד קטנים ובהחלט זקוקים לטיפול רגיש קרוב ומסור. כמו כן אימהות רבות מחליטות לא לחזור לעבודה במהלך השנה הראשונה לחיי התינוק, ולטפל בשני תאומים בגיל הזה..אפשר לומר שלהצליח "להגיע לזמן לעצמך" היא משימה כמעט בלתי אפשרית. אני שמחה לשמוע שאתה שותף בהורות ומקפיד לבלות איתם זמן במהלך היום שיאפשר לאישתך "להגיע לעצמה", והעצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך בעניין הזה הוא פשוט לעשות יותר מזה (ולגייס גם קרובי משפחה נוספים אם אפשר) כך שהיא באמת תוכל להתפנות לעצמה. לגבי השפעת יתמותה על אימהותה. אני בהחלט מסכימה איתך שחוויות התפתחותיות טראומטיות כאלה, משפיעות מאוד על סגנון ההורות שלנו(ובעצם כולנו מושפעים מהמודלים של ההורות שספגנו בילדותנו). אינני יודעת לומר בוודאות האם מה שאתה מתאר כרגע הוא פועל ישיר של זה, או של המצב המציאותי המאתגר בו היא נמצאת כאם לתאומים כ"כ קטנים. מניסיוני טיפול עבורה, וספציפית סוג טיפול שנקרא "טיפול בהורות" יוכל לסייע לאישתך להבין את ההשפעות שספגה בילדותה על הסגנון ההורי שלה, באופן מספיק מעמיק בשביל שתוכל גם לבחור איזה מין אמא היא רוצה להיות, ומה נכון לה ולילדיה במציאות העכשווית והממשית שלה (להבדיל מלפעול באופן קצת עיוור מתוך החסכים שלה למשל). ירון אל תוותר על תחושת הבטן שלך, ועודד אותה לפנות לטיפול משל עצמה. הקישור שעשית הוא מאוד נכון, ורק בחינה מעמיקה שלה את החוויות שעברה, תוכל להובילה לבצע לשינויים מהותיים שיהיו טובים לה ולמשפחתכם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044