כיצד משמרים כבוד בין אחים

שלום מורן, גם בבית שיש בו הרבה אהבה ונתינה קיימים רגשות לא קלים, כעסים, קנאה וכו'. רגשות אלו הנם חלק טבעי ממערכת יחסים של אחים ובתוך יחסים במשפחה בכלל, וכדאי להתייחס אליהם ככאלה. לכן אני מציעה בתשובתי הסתכלות רחבה יותר על המתרחש במטרה להתייחס למה שכן קיים וקורה כרגע בתוך המשפחה (ופחות לשאיפה לחיבור האחים). השאיפה שאחים "תמיד צריכים להיות אחד עבור השניה" היא עמדה אידיאלית ויש פעמים שיכולה להיות רחוקה ממצב מציאותי נתון. הדרישה לכבד בכל מחיר (גם אם קיימת כעמדה פנימית של ההורה וגם אם מועברת באופן ישיר) יכולה אף היא להתעלם ולא לזהות רגשות שקיימים בפועל. לא פעם אחים רבים ביניהם מתוך תחרות על המשאב ההורי. מהתיאור שלך זה עשוי להישמע שילדיכם חותרים להרגיש באופן ברור את מקומם במשפחה על ידי כך שהם מנסים להפחית בחשיבות ובערך האחר - בעיניכם. כבוד בין אחים מגיע קודם כל מתחושת כבוד לעצמם שמקבלים מההורים - מהתחושה שרואים אותי, מכבדים ומקבלים את הרגשות שלי (גם אם יש הגבלות על ההתנהגות) ושיש לי מקום מיוחד משל עצמי אצל אימא ואצל אבא. לא קל ליצר תחושה כזו אצל שלושה ילדים שנמצאים כל אחד בשלב התפתחותי אחר. ייתכן שהילדים שלך רוצים וזקוקים למקום מיוחד משל עצמם והעמדה ש" אחים צריכים להיות אחד עבור השני" גורמת להם להרגיש כרגע שהם צריכים להיות מקשה אחת? ייתכן שעל מנת לייצר אינדיבידואליות עבור עצמם (בהרגשה שלהם וגם ברצון שלהם שאתם תתמכו בזה) הם נאלצים דווקא להרחיק אחדאת השניה? במידה ואת מתחברת להשערות האלה, חשוב יהיה לעבוד דווקא על ייצור מקום נפרד לכל אחד מהם, הדגשה והבלטת יחודיותם בעינכם ההורים והגדלת זמן איכות נפרד עם ההורים. מקווה שהצלחתי לפתוח צוהר ונקודת מבט נוספת. בברכה, ירדן פרידון ברשף