חד הורית עם רגשי אשם כבדים
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
שלום ירדן, קוראים לי גאולה חד הורית, ילדתי את בני בגיל 40 אין לי תמיכה משפחתית, בת יחידה עם אבא חולה סיעודי. עושה כמיטב יכולתי עבור בני . הוא בן שנה ושמונה חודשים. מטעמי עבודה עברתי להתגורר במקום בו אין כמעט ילדים ויש לי רגשי אשמה כבדים, מדובר בילד חברותי שפורח בחברת ילדים ואני חשה שאני מונעת זאת ממנו ... אני משתדלת לקחת אותו אחר הצהריים לחברת ילדים בבוקר הוא נמצא אצל מטפלת שלוקחת סכום נמוך אך אין ילדים נוספים עימו.הוא אוהב אותה מאוד ומשחק עם בנה הגדול . שאלתי : עד כמה זה מזיק לבני? יש לי קשרים חברתיים יציבים אני נפגשת עם חברותיי אך ילדיהם גדולים מבני. אשמח לקבל עיצה כיצד לנהוג במצב המורכב שלי. מהי התנהלות נכונה ?
שלום גאולה, רבים מבנו דורנו גדלו בדיוק כך ועד גילאים מאוחרים יותר. אני לא חושבת שיש בכך נזק ממשי באם הוא נמצא בסביבה רגישה חמה ואוהבת, ובכל זאת מקיים אנטראקציות באופן תדיר עם אנשים. רצוי שלקראת גיל שלוש כבר יכנס למסגרת, כי אז הצורך החברתי כבר הרבה יותר מפותח ומורגש. כמו תמיד, יש פער בין המצוי לרצוי, ולא תמיד אפשר לספק תנאים אידאליים. ובכל זאת אני חושבת שבנתיים את יכולה להיות שקטה, שגם הנזק וגם תחושת החסך החברתי אינם קיימים. ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 0523873044
מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
