בן 1.7 דוחף את בתי קבוע.
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
מתוסכלת מהמצב, תינוק אלים בן 1.7 מעז לדחוף כל הזמן את בתי בת השנה במעון. התינוק ממשפחה בעייתית אבא בחו"ל אמא בארץ עם עוד ילדים. דיברתי עם האמא כמה וכמה פעמים לא עוזר כלום. דיברתי עם הגננת עזר קצת..אבל כשהגעתי לגן היום שוב דחף אותה! בתי תינוקת מלאת שמחה חברותית ופעילה. היא זורמת בגן ומשחקת יפה . לא מעוניינת שבגללו ילדתי תפתח פחדים. היא זוכה להמון תשומת לב חיובית מכולם! איך אחשל אותה מולו? מה נותר לי לעשות? ממש כואבת לי הסיטואציה.מה אעשה ?
שלום, לא ציינת בת כמה ביתך. לפני שאתייחס כמה שאלות, ראשית כיצד מבינות הגננות את המתרחש? האם גם הן חושבות שהפעוט הזה אלים ונוהג כל הזמן באלימות כלפי ביתך?כיצד הן מגיבות כאשר הוא דוחף אותה או אלים כלפיה כדברייך? ולא פחות חשוב מדוע הן בוחרות לנהוג כפי שנוהגות (סביר מאוד שתצטרכי לקיים עימן שיחה בנושא כדי להבין עד הסוף את נקודת מבטן). ושאלה אחרונה, כיצד ביתך הגיבה בפעמים האלה שראית שהוא דוחף אותה? ירדן
הבת שלי רק בת שנה ! מדובר בתינוק אלים ! הגננת אמרה שהיא מודעת למצב ובקשר עם האמא יש לציין שהאבא ברח לחו"ל והאמא אחרי לידה לכן מתחשבים בה ! ראיתי מול עיני שהוא דחף אותה והם אמרו לו אסור: לא יפה..לקחו אותו לצד השני לשחק זהו. הבת שלי כשהוא דוחף אותה פורצת בבכי תמרורים אבל שוב הולכת לכיוון שלו לשחק ... הבת שלי פעילה אוהבת כדור מאוד. והוא דוחף אותה בגסותו היא שוב חוזרת לשחק בכדור. עם האמא אי אפשר לדבר מדוכאת מתוסכלת יש לה תאומים אחרי לידה והבן שלה משתולל. דווקא הבת שלי כן יודעת לדרוש ולעמוד על שלה. למה בגן היא הקורבן שלו? איך אני אלמד אותה להיות אסטרטיבית בגיל כזה צעיר?<יש לה צורך חברתי מפותח היא גם מדברת יפה...כולם אומרים שהיא מפותחת לגילה. שאלתי כיצד אני כאמא עלי לנהוג? להעביר אותה למקום אחר? למה בעצם לילדים אחרים הוא כמעט לא נטפל ואליה כן??והכי מפריע לי שהיא מתקרבת לעברו שוב ...בבקשה עזרי לי זה מדיר שינה מעיניי. כשאני שואלת את הגננת איך היא? היא תמיד אומרת דברים חיובים עליה לא מספר לבד שהוא דחף אותה.ובטח שלא מתכוונות לטפל בו במיוחד מרחמות על האמא
הי, על הגננות לוודא שהאגרסיות הטבעיות שיכולות להתבטא בגילאים האלה, לא מובילות לפגיעה בילדים אחרים בגן. זוהי חובה של הצוות לנהוג כך ללא קשר לרקע ממנו מגיע התינוק/פעוט. אם אינך מרגישה שהדבר נעשה, אז את בהחלט רשאית להעבירו לגן אחר. עם זאת מתוך התיאורים שלך, זה נשמע שהגננות לא סבורות שהבת שלך סובלת בגללו או נפגעת בגללו. הן סבורות שהעניין מטופל - אז איך תיישבי את הסתירה הזו, בין ההתרשמות שלך לבין דיווח הגננות? אני מציעה להעמיק את הבירור, ואם אינך מרוצה מהתשובה וההסבר שלהן, נהגי על פי תחושת הבטן שלך, רק שימי לב אמא, שאינך משליכה השלכות על הבת שלך שהיא סובלת/ מקופחת/ שעיר לעזאזאל/קורבן, כשבעצם ההזדהות שלך איתה מתעתעת בך. אם קיין בך ספק שאולי את מושפעת מזה, מספר פגישות של הדרכת הורים בהחלט יכולה לסייע לך לעשות סדר בענינים.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 052387304