ילד בן 11 - קשיים חברתיים, הימנעות

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

04/10/2016 | 02:26 | מאת: הורים מודאגים

שלום, בננו הבכור בן 11, תלמיד כיתה ו. תמיד היה מופנם בצורה קיצונית, חרדתי, ומבחינה חברתית- פסיבי, נמנע, לא יוזם, מתקשה ליצור אינטראקציות חברתיות. מגיל קטן קיבלנו הדרכת הורים והוא טופל מספר שנים אצל פסיכולוגית קלינית ובנוסף גם טופל אצל פסיכולוג התנהגותי. כל הטיפולים עזרו מאד ומילד שלא יצר קשר ונמנע, הוא נענה לקשר, יצר חברויות אבל עדיין הכל קשה (בתחום החברתי). הוא ילד יפה תואר, תלמיד מצטיין. בסהכ בכיתה הוא ילד אהוב, אבל שקט מאד. יש לו מספר חברים, אבל אין לו חבר טוב או אחד שמחשיב אותו כחבר הכי טוב שלו. הוא מאד מנותק מהווי בכיתה- לא נכנס בכלל לוואטצפ, לא מתכתב עם אף חבר, לא מעניין אותו מה הילדים בכיתה קובעים, הוא לא מזמין חברים, לא יורד לשחק איתם במגרש (כולם יורדים). כשאנחנו מנסים לדרבן אותו אז הוא בקושי רב מזמין איזה חבר (שולח הודעה ואם החבר לא עונה אז לא מנסה להשיגו), הוא מאד ממדר אותנו ממה שקורה בכיתה (לא מספר כלום, לא מסכים שנקרא הודעות וואצטפ), אנחנו קוראים הודעות וואטצפ של הכיתה ורואים שהוא ממש לא בעניינים (למשל ילדים כותבים על סדרות טלוויזיה שלא מעניינות אותו, עושים אחד לשני לייקים באינסטגרם, מחפשים פוקימונים) שום דבר לא מדבר אליו. הוא חוזר הביתה ומשחק באקס בוקס או קוביה הונגרית. בסהכ הוא לא נראה עצוב או בדכאון אבל אני בטוחה שהמצב מפריע לו, שהוא נמנע, שזה לא נורמאלי. אני יודעת שהמצב יילך ויחמיר משום שככל שעולים בכיתות אתה חייב לשכלל את היכולות החברתיות שלך ואצלו הכל תקוע כמו בכיתה א (שאני זאת שהייתי צריכה להזמין עבורו חברים). מצד אחד, כשאנחנו לוחצים- זה לא ממש מניב תוצאות (הוא לא משתף ומתעצבן) ומצד שני- נראה לנו בעייתי. אחהצ הוא פעיל במובן שהולך לחוגים (כדורגל, גלישה) אבל זה לא בא במקום הציפייה שילד בכיתה ו יהיה קצת יותר מעורב וירצה קצת יותר להפגש עם חברים. לפני שבוע הכרחנו אותו ללכת למפגש כיתתי בערב שבת והוא נהנה מאד ואפילו ביקש להישאר כשביקשנו שיחזור. אבל מפגש כנל מתקיים כל ערב שישי והוא לא מתעניין בכלל ולא מבקש לבוא שוב (למרות שנהנה פעם קודמת). מה עושים? להרפות? ללחוץ כל הזמן? תודה מראש על תשובה ושנה טובה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, קראתי את תהתיאור שנתתם בעיון. מחד אתם מתארים ילד חרדתי ונמנע, מה שעשוי להסביר את המופנמות החברתית. מצד שני אתם לא ממש מתארים מצוקה, תחושה של היותו דחוי או כמיהה להיות ולקחת חלק יותר משמעותי בחברה. כמו כן זה נראה שלמרות כל הטיפולים שעברתם, לא הצלחתם לשים את האצבע על מקור הקשיים החברתיים. לכן הייתי מציעה לכם לשקול אבחון פסיכודיאגנוסטי עבורו (המידע ברשת על אבחון מסוג זה רב) שבגדול ממפה את אישיותו וקשייו של הילד, ויכול לתת גם כיוון איבחוני. בנוסף, אם אתם כ"כ מודאגים ודואגים, אולי כדאי שתשקלו לחזור להדרכת הורים, אפילו למספר פגישות ובמידת הצורך לשקול המשך טיפול עבורו.אני מנתנצלת שאין לי תשובה ברורה בכיוון של להמשיך לדחוף או להניח לו, אולם נדמה לי שיש כאן צורך קודם כל בהבנה מעמיקה יותר של מקור קשייו ובהתאם לזה ניתן יהיה לחשוב על הדרך שתיטיב עימו, לפחות בתחום הזה. בברכה, ירדן פרידון ברשף

09/10/2016 | 08:55 | מאת: הורים מודאגים

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים