ילד בכתה ג' שבוכה באופן קבוע בבית ספר

שלום רב, אני היום חייל, אבל יש שאלה מוזרה שמציקה לי כבר שנים רבות. השאלה הזו אולי נשמעת מוזרה אבל אשמח למענה רציני. אגש ישר לעיניין. כשהייתי ילד בכתה ג' עברתי לבית ספר חדש עקב מעבר מקום מגורים. הסתדרתי טוב עם שאר הילדים בבית ספר החדש (אף פעם לא הייתי כוכב חברתי אבל היו לי מספר סביר של חברים נחמדים) והייתי מצטיין בלימודים. סה"כ תקופה יפה, עם זאת יש זכרון שממש זכור לי מהתקופה הזאת. בערך פעמיים בשבוע הייתה מגיעה אלינו לבית ספר מורה לשירה ושרה שירים עם התלמידים. משום מה תמיד כשהיא שרה (בדר"כ שירים עצובים) התחלתי לבכות. הייתי מכסה את הראש בין הידיים כדי שהילדים האחרים לא יראו את הדמעות וכולם היו חושבים שנרדמתי או שסתם לא שמו לב אליי. הרבה פעמים הייתי פשוט יוצא מהכיתה והולך לבכות במקום מוסתר או הולך הביתה. תוך כדי הכתיבה אני נזכר בכל הפעמים שבכיתי. זה היה ממש באופן שיטתי ולא אירוע בודד וחד פעמי. הרבה פעמים הייתי מתקשר להורים בוכה וכשהם היו לוקחים אותי הביתה הייתי מספר להם שקרים על זה שילדים הציקו לי כדי להצדיק את הבכי. עוד משהו ראוי לציון זה שמגיל קטן (4-5) ההורים התעצבנו על זה שאני בוכה וקראו לי בכינויים מעליבים כדי "לחשל" אותי ולגרום לי לא לבכות. כיום אני לא בוכה כמעט בכלל. היו לי מצבים שראיתי סרטים עצובים וקצת דמעתי אבל זה בתדירות של בערך פעם בשלושה חודשים- וגם אז, הדמעות רצוניות ואם ארצה אוכל להתגבר עליהם. בתיכון הייתה לי תקופה קצת קשה עקב עניין אחר, אבל לא בכיתי בתדירות שעולה על 3-4 פעמים בשנה בממוצע (פחות בשנים האחרונות, יותר בשנים הראשונות לתיכון) וגם שם אני לא חושב שהיה מדובר על בכי בלתי נשלט בחלק גדול מהמקרים, ותמיד היה מדובר בבכי "מוצדק" (בשל סיבות רציניות יחסית ולא בגלל שיר שטותי). עד היום פשר הבכי שלי בכתה ג' נסתר מעיניי והייתי שמח להבין מה קרה שם. אשמח למענה לגבי התופעה אם קיימת בספרות המקצועית או לניסיון לאבחן את מהות התופעה. תודה רבה וחג סוכות שמח!!

תודה רבה על המענה!