בת 6 מתקשה בפרידה מאמא
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
שלום בתי בת ה- 6 עלתה השנה לכיתה א'. זו בתנו הצעירה, יש לה אחות בת 16 ואח בן 12.5. מדובר בילדה חברותית, מלאת שמחת חיים ופיקחית. בחודשים האחרונים בגן היא החלה להתנהג באופן שלא היה אופייני לה מאז נכנסה לגן (גיל 3). היא לא הסכימה להיכנס לגן לבד אלא דרשה שאלווה אותה ולא "שיחררה" עד שגננת לקחה אותה איתה ומיו רלציין את ההתשה שעברתי כל בוקר איתה. כל זאת לאחר שבמשך כל השנים נכנסה באופן עצמאי לגן ואמרה לי שלום בשער. השינוי בהתנהגות נמשך כעת גם בכיתה א'. היא לא מוכנה להיפרד כאשר מגיע הזמן. בימים הראשונים גם בכתה ופירשתי זאת כהסתגלות קשה למעבר מגן לכיתה א'. עכשיו כבר אינה בוכה אך לא נפרדת. יש לציין כי במהלך היום היא מסתדרת נהדר, יש לה המון חברות וכיף לה גם בצהרון. זאת לפי דיווח של המחנכת שלה וגם אני רואה שהיא מרוצה בסוף היום. בעצם, החלק הבעייתי זו הפרידה ממני. מאז ה 1 בספטמבר יש לה קושי להיפרד ממני באופן כללי. גם אם אני יוצאת מהבית לקניות או עם אחד מאחיה הגדולים היא רוצה להצטרף ולא להישאר בלעדיי. אם היא הולכת לחברה (לאחרונה בכלל לא רוצה...)היא מבקשת שאשאר איתה - דבר שלא עשיתי מאז החלה לבקר אצל חברות בגיל 4 לערך. עד לפני כמה חודשים לא היתה לה בעיה שאשאיר אותה אצל חברה ואלך. היא התנהגה תמיד בבגרות מדהימה במיוחד לעומת חברות אחרות שלה. אשמח לעצה כי אני די מותשת מכל התקופה הזו וגם קצת מודאגת מהתנהגותה. תודה יעל השאלה - מה עושים? איך אני יכולה לעזור לה?
שלום יעל, מקריאת דברייך זה נשמע שהבעיה איננה רק ההסתגלות לכיתה א' אלא שבאופן כללי ביתך מאותתת לך שהיא זקוקה לך - כרגע - יותר ממה שאת זמינה עבורה, פיזית או אולי רגשית. גם אם בעבר התנהגה אחרת או אפילו הרגישה אחרת, אין זה אומר שהיא לא יכולה להרגיש כך כעת. זה אולי מפתיע ולא צפוי אבל לפי דברייך נראה כי זהו המצב. נסי להגדיל את זמן האיכות איתה ולבדוק כיצד את יכולה להיות אפילו יותר מעורבת בחייה. אני מאמינה שכאשר היא תוכל "להרגיש אותך" יותר, רמת הביטחון שלה בנוכחותך (כאמור הפיזית או הרגשית)תיגדל וכך גם ההתנהגויות שתיארת יתמתנו. בברכה, ירדן פרידון ברשף