בן חמש וחצי בוכה מהרבה דברים

שלום לילה, תרשו לי להציע לכם שינוי בגישה אליו. כאשר "מתבכיין" או למעשה מוחה, מראה לכם את מורת רוחו, את אכזבתו, את הקושי שלו להתמודד עם הסיטואציה ההמאכזבת/מתסכלת, נסו לדבר אתם במקומו, כן, קצת כמו שעושים עם ילד קטן יותר, תוך שאתם באמת (אבל באמת) מנסים להתחבר לאמפטיה פנימית כלפיו, ומבטאים כל זאת במילים למשל: "אני מבינה שאתה מאוד רוצה להמשיך לראות את התכנית, וזה באמת לא כיף כשמפסיקים לך באמצע וכשמחליטים עלייך, אני מבינה אותך. זה ממש לא כיף, אתה כ"כ אוהב את התכנית הזו..אבל...עכשיו זה הזמן לגשת למקלחת.." וכו'. גישה כזו תאפשר לו להרגיש שמישהו באמת מבין אותו וכן נמצא איתו ברגעי המצוקה, ורק כך הוא יוכל לאמץ אליו את המילים האלה, להפנימם ולבטא את זה אח"כ בעולם מול אנשים. כמו כן בבית אני מציעה להמשיך להיות סבלניים כלפיו ולמצוא את הדרך לתת לו גם לנצח וגם להפסיד במשחקים. קחו בחשבון ש"לתת לו לנצח" לא אומר שאתם לא מכינים אותו להתמודדויות בחוץ, אלא מכירים בצורך שלו להרגיש קומפוטנטי ומסוגל בקשר איתכם. בחוץ יכולות להיות לילדים מוטיבציות שונות והם יכולים לקבל על עצמם "יותר מציאות" ולאפק חלק מהרגישויות שלהם על מנת להיות עם חברים שרוצם בחרתם או להצליח בחוג שיקר לליבם. עידוד המסוגלות שלו-בקצב שלו- ו-במינון- שלו יוכל לעזור לו לשאת יותר את חוויות פסד. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים ילדים ונוער 0523873044